מי שעדיין שבויים ב"קונספציה" והולכים שבי אחר הפרשנים והכתבים הצבאיים - רובם הגדול מייצגים את דוברות צה"ל בערוצי הטלוויזיה, ברדיו, בעיתונים ובאתרים שבהם הם עובדים, ואינם אומרים אמת לציבור אלא זורים חול בעיניו; כך הם תרמו ותורמים למחדל החמור ביותר בתולדות ישראל שבא עלינו ב-7 באוקטובר 2023.
אותם כתבים ופרשנים צבאיים לא למדו דבר וחצי דבר מן האסון הנורא שפקד אותנו בשבעה באוקטובר וממשיכים לשדר את ילקוט הכזבים של דוברוּת צה"ל. סיפורי הבדים של הדוברות מבוססים על הנחיות ועל הלגיטימיוּת שהן מקבלות ממפקדים בכירים בצה"ל והופכות כישלונות קשים להצלחות. מדובר בתרבות שקר שצמחה לממדים מפלצתיים שכמוה לא חווה צה"ל מעולם. כמעט כל יום ויום מדווחים הכתבים הצבאים על ידיעות מפיהם של אנשי דוברות צה"ל ומפקדים בכירים שמאות הרוגים לחמאס; ולאחרונה דיווח כתב צבאי שבשבועיים האחרונים נהרגו אלף מחבלים.
ידיעת הכזב הזאת לא הפריעה לרמטכ"ל לדווח בעצמו שברפיח נהרגו 900 מחבלי חמאס. הם גם מדווחים שחסמו את המנהרות בציר פילדלפי ובנצרים, ועוד שקרים לרוב שקצרה היריעה מלפרטם כאן. אני מדבר עם מפקדים ועם חיילים שנלחמים ברצועת עזה, ולדבריהם הם כמעט שלא פוגשים פנים אל פנים את לוחמי החמאס היות שהחמאס נלחם לוחמת גרילה. כוחותינו נפגעים ממטענים, ממלכודי בתים שהם נכנסים אליהם, לרוב ללא שום בדיקה, ומטילי נ"ט שחמאס יורה מתוך הפירים ונעלם מייד בתוך המנהרות. במקרה הטוב כוחותינו מצליחים לפגוע בכמה יחידים עד עשרות חיילי חמאס. המפקדים והחיילים גם מספרים לי שאין יכולת לחסום את המנהרות שהן בעומק של עד 50 מטר מתחת לצירים פילדלפי ונצרים שעליהם הם יושבים; צבא שמשקר לא יוכל לנצח.
אותם כתבים ופרשנים צבאיים תורמים כבר היום לאסון הבא הממשמש ובא שעלול להאפיל על קודמו בעשרות מונים. אותם כתבי חצר מנצלים את העובדה שרוב רובו של הציבור הוא הדיוט, בור ועם הארץ בתחום הביטחון, שמעדיף לטמון ראשו בחול ולחיות כסומא בארובה לכל המתרחש סביבם. אני ממליץ בחום לאותם אנשים, שיצאו מן המציאות המדומה שמחדירים לראשם את דברי הפרשנים, הכתבים הצבאיים ודוברות צה"ל - שיקשיבו קשב רב למה שבאמת מתרחש כדי שלא יופתעו גם בפעם הבאה.
להלן כמה דוגמאות לאמיתות לעומת ידיעות כוזבות שמלעיטים אנשי דוברות צה"ל את הציבור:
1. ציר פילדלפי הוא רצועת חיץ באורך של כ-14 קילומטר על גבול מצרים. הרצועה הוקמה עם השלמת נסיגת צה"ל מסיני ב-1982 בעקבות הסכם השלום בין ישראל למצרים. על הציר קיים מעבר רפיח שנועד לאפשר לתושבי רצועת עזה לעבור למצרים, כפוף לפיקוח ביטחוני ישראלי. הציר נותר בשליטה ביטחונית ישראלית גם לאחר הסכמי אוסלו. בספטמבר 2005 (לאחר 23 שנים של שליטת צה"ל בציר פילדלפי) נסוג צה"ל מהציר עם יישום תוכנית ההינתקות והשלמת היציאה מרצועת עזה. במאי וביוני 2024 השלים צה"ל את כיבוש הציר מחדש, במהלך קרב רפיח במלחמת "חרבות ברזל".
ב-23 השנים (2005-1982) שישב צה"ל על ציר פילדלפי, הוא לא הצליח לחסום את רובן של המנהרות שעברו תחתיו בעומקים של 15 מטר ועד 50 מטר (צה"ל חדר לאדמה לעומק של עד 5 מטר בלבד) שדרכן עברו מסיני לרצועת עזה נשק ואמצעי לחימה, אמצעי יצור ותחמושת שנים רבות. לצה"ל היו באותן השנים הרוגים ופצועים רבים בפעילותו על הציר. ההערכה היא שבאותה עת היו מתחת לציר פילדלפי לפחות מאה מנהרות. יש אפוא להניח שהיום, עשרים שנה לאחר שנסוג צה"ל מציר פילדלפי, יש כבר הרבה יותר מנהרות שחלקן עמוקות יותר וגדולות יותר.
ברצוני להבהיר, אומנם צה"ל השתלט לאחרונה במלחמת "חרבות ברזל" על חלק מרפיח וגם על ציר פילדלפי מעל פני השטח, אך בניגוד לדברי הרמטכ"ל ודובר צה"ל, לא נהרגו בה 900 מחבלים אלא עשרות בלבד. החמור מזה שצה"ל לא חסם את המנהרות העוברות בעומק של 15 עד 50 מטר מתחת לציר פילדלפי, והמזרימות מתוך סיני לתוך רצועת עזה כבר שנים עד עצם היום הזה נשק, תחמושת ואמצעי לחימה רבים מאוד לידי החמאס. כדי לחסום את המנהרות, יש לחפור תעלה שאורכה 14 ק"מ בעומק 50 מטר, מכרם שלום במזרח ועד הים במערב. לצה"ל אין לא יכולת ולא כל כוונה לעשות זאת, וגם המצרים לא יאפשרו לעשות זאת. מכאן שהמשימה העיקרית שבגינה צה"ל נכנס לרפיח וכבש את ציר פילדלפי, שעלתה לנו בהרוגים ובפצועים רבים, כשלה כישלון חרוץ. הוא הדין למתרחש בדיוק במסדרון נצרים,המפריד בין צפון הרצועה לדרומה.
אמצעי הלחימה של החמאס ולוחמיו החמושים עוברים מתחת לכוחות צה"ל היושבים על ציר נצרים ללא כל בעיה במנהרות מדרום הרצועה לצפונה ולהפך. הגיע הזמן שהצבא ידבר אמת, ולא יזרוק חול בעיני הבריות, ויפסיק לעוות את המציאות כדי ליצור תדמית של מנצחים; אין דבר חמור מזה! המשך המלחמה שאיבדה את תכליתה הוא כל רצונם של "הקברניטים" כדי להבטיח את הישרדותם לעוד פרק זמן. ולא עוד אלא שזה יבוא על חשבון מניעת הרוגים ופצועים נוספים לכוחותינו, שחרור החטופים, שיקום הצבא, שיקום היחסים הבינלאומיים ושיקום חוסן החברה.
2. להלן קטע ממכתבו של לוחם גדוד ההנדסה הקרבית על ציר נצרים ברצועת עזה:
אתה מדבר בשבועות האחרונים על הבלוף של צה"ל על מִספרי ההרוגים לחמאס. ואכן, תהיתי בקול בתמרון בג'באליה, כיצד הגיוני שנהרגו 300 מחבלים בתמרון, אם אנחנו לא ראינו שום אויב בעיניים. גדוד צנחנים לא ראה אויב מלבד שני מחבלים שהרגו להם מ"פ, ואלה חוסלו רק יום למחרת בידי כוחות צה"ל בגזרה אחרת בכלל, בגלל שבגדול לא חתרו למגע לבניין שבו היו המחבלים. אבל ירי והפגזות היו סביבנו יומם ולילה! פיצוצים מפה ועד להודעה חדשה. תהיתי בקול בפני נגד בגדוד השריון, היכול להיות שכל מספרי המחבלים ההרוגים שצה"ל מדווח הם מהירי של השריון? שהרי חיילי החי"ר לא רואים אויב. הוא אמר לי שממש לא. בקיצור, אני תוהה אם צה"ל משקר גם כאן...
החוסר הזה מתחבר גם לכך שאכן הרגשנו בתמרון המדובר בג'באליה מרומים כי הייתה לנו משימה מאוד מוגדרת של השמדת אזור מסוים שהיינו בו, ואנחנו בסוף, כשהתקפלנו, לא השמדנו אפילו 40% ממנו. ההיגיון היה שנכנסים לאזור שצה"ל לא נכנס אליו, ומשמידים בו את כל התשתיות כדי שהחמאס פשוט לא יוכל לחזור אליו פיזית לאחר שנצא משם. מה קרה בפועל? יצאנו ללא השלמת המשימה ההנדסית שלנו, שהייתה בסה"כ אולי המשימה מהחשובות בפעילות שם, מלבד איתור שבע גופות החטופים והשמדת גדוד חמאס שהתבסס שם מחדש כאילו כלום לא קרה לו במלחמה.
סיפור זהה היה עם גדוד חמאס שחזר לעיר עזה לשכונת סברה. חיילי חמאס חוזרים דרך מנהרות מתחת לציר נצרים כאילו אנחנו לא שם, כי אנו לא מפריעים להם בשום צורה. בתקופת הסדיר שלי היינו חלק מהכוחות שיצרו את המכשול התת-קרקעי על גבול עזה. היינו חודשים מאבטחים דרילרים שחפרו באדמה עד שמצאו את המנהרות חוצות הגדר. לבסוף הן הושמדו, כנראה לא כולן, אבל כן הייתה השמדה מסוימת. למה לא עושים אותו דבר בציר נצרים? מה היה הטעם בתמרון לשכונה אם השארנו את המנהרות מתחת לציר נצרים ללא הריסתם וחסימתם ומבנים שגדודי חמאס יוכלו להתבסס בהם שוב?
3. הצבא טוען שנשארו ברצועת עזה 50% חיילי חמאס שעדיין חיים. המידע הזה אין בו שמץ אמת כי נהרגו מהם הרבה פחות מ-50%, אבל מי שנהרגו הוחלפו בנערים צעירים שתפסו את מקומם, ולכן החמאס היום קרוב לגודלו שהיה לפני המלחמה.
4. צבאנו אינו מודה שלא עמד במטרה העיקרית של מיטוט החמאס, ובמקום המיטוט הוא משלה את הציבור שעוד קצת לחץ, והצבא ישיג את מטרותיו. צריך לזכור שאת החטופים טרם שחררנו, ובעוד זמן-מה החטופים החיים כבר לא ישרדו במנהרות המחניקות.
80% ממאות הק"מ של המנהרות עדיין שרירים וקיימים בידי חמאס, ומספרם של לוחמי החמאס מגיע לעשרות אלפים. רבים מהם עדיין חוסים במנהרות, ורבים אחרים מחופשים לאזרחים תמימים על פני הקרקע. מדובר בפוטנציאל נזק אדיר שעלול להרים את ראשו עוד שנים הרבה גם אם תגיע איתם מדינת ישראל להסכמים.
5. בשביל למוטט את החמאס, צה"ל היה צריך למוטט את התשתיות העיקריות שלהם שהם מאות הק"מ של המנהרות. אין די בהריסת נדל"ן ותשתיות לחימה של החמאס על פני השטח בלבד ומעט מאוד בתת-קרקע. כדי למוטט את המנהרות ולחסום אותן מתחת לציר פילדלפי ולציר נצרים, היה צריך צה"ל להישאר ברחבי רצועת עזה לתקופה ארוכה לאחר שכבש את השטח ולהרוס את המנהרות. ברם גם אמצעים מתאימים להריסת מנהרות לא הכינו בצה"ל באותן שנים לפי שהחליטו שמלחמה בעזה לא תהא עוד לעולם. בגלל חוסר ניכר ביתירות הכוח בעטיו של קיצוץ דרסטי של צבא היבשה בעשרים השנים האחרונות, נאלץ צה"ל לעזוב את השטח ולעבור לשיטת הפשיטות שאין בהן כדי למוטט את חמאס, אך יש בהן כדי להביא אבדות רבות לכוחותינו, לשחוק את אנשי המילואים, למוטט את הכלכלה, לאבד את יחסינו הבינלאומיים ולפגוע קשה בחוסן החברה.
6. כדאי גם שנבין היטב, הריגת מנהיגים של החמאס והחיזבאללה לא מקדמת אותנו לניצחון. לכולם יש מחליפים ולעיתים קיצוניים בהרבה, גם אם החמאס יבקש הפסקת אש, ואנחנו נצהל ונשמח שהלחץ הצבאי שלנו הכריע אותו, כדאי שלא נתבלבל - החמאס נמצא היום עם 80% ממנהרותיו, עם כמות לוחמים דומה למה שהיה לו לפני המלחמה לאחר הצטרפות של צעירים, עם מעברים פתוחים במנהרות החוצות מסיני לרצועת עזה, כנ"ל בציר נצרים. פוטנציאל היכולות שלו ממשיכות להתקיים, וגם אם החמאס יחליט שמתאים לו עכשיו רגיעה לכמה שנים, הוא יישאר איום ממשי, שצה"ל לא הצליח למוטט. בראיה קצרת טווח וארוכת טווח הפסדנו בגדול.