עיר גדולה לאלוהים וושינגטון, בירת העולם החופשי. עמדתי השבוע מול בנייני הממשל בגבעת הקפיטול; לאחר שלוש שנים ברומא שכחתי עד כמה הם עצומים בגודלם, כיאה לאימפריה. עכשיו העולם החופשי מאוים בעריצות המבקשת לשעבד אותו בשמה של אמונת מוות בגרסאות שונות. כמו תמיד בהיסטוריה, רבים אינם מזהים את הסכנה לפני שעולה המוות בחלונם, וגם אז מנסים לשכנע שלא כצעקתה ושמדובר באיום נקודתי ולא בהתנגשות בין ציוויליזציות, רק עימות מוגבל לטריטוריה מסוימת. האוקיינוס האטלנטי מפריד ממזרח בין ארצות הברית של אמריקה לעולם הישן, והאוקיינוס השקט מפריד ממערב. בפעמים הקודמות האמינו תושבי הארץ הזאת שהם מוגנים ומבודדים והרעה לא תבוא אליהם. בשתי מלחמות העולם הגדולות, למרות ההימנעות והבדלנות, בסופו של חשבון ארה"ב נאלצה להצטרף למערכה ובכך הכריעה אותה. אל העיר הזאת, רומא של תקופתנו, הגיע ראש מדינת היהודים הזעירה לעורר את העולם. האם יעמוד לו כוחו? האם ישמע העולם? נאומו של בנימין נתניהו דיבר אלינו הישראלים ואל מארחיו האמריקנים, אבל התנשא הרבה מעבר למקום המסוים וכוון לעולם כולו. ישראל לא נלחמת את מלחמתה בלבד אלא את מלחמתו של העולם החופשי, הציוויליזציה המערבית נגד הברבריות. הציוויליזציה היהודית-נוצרית נאבקת על חייה. בנאומו, הראה נתניהו כיצד המערכה בעזה נוגעת לארה"ב. ישראל נלחמת מול חמאס בדרום, חיזבאללה בצפון, החות'ים בתימן וטרור ממזרח, ועל כולם מנצחת אירן המפעילה את ארגוני החבלה האלה וידיה בוחשות בכל מקום שבו נתקלים באי יציבות. בתודעתה, אירן שואבת גאווה ותעוזה ממעמדה כאימפריה עתיקה. אבל בתפיסתה הדתית היא רואה במערב אויב המנוגד לערכיה. לכן מלחמתה נגד ישראל אינה נעצרת במזרח התיכון אלא מכוונת לכלל העולם שלא התאסלם עדיין. ולא רק אירן, אלא חלקים ניכרים במחשבה האיסלאמית הרדיקלית מכוונים את מרצם לאירופה ולארה"ב. הביטו אל בירותיה המפוארות של אירופה, קשה להכירן כעת. כדאי לזכור את שייך יוסוף אל קרדאווי, הסמכות ההלכתית והאידיאולוגית הבכירה של האחים המוסלמים. ספרו "מותר ואסור באיסלאם" היה הספר הנמכר ביותר באירופה לאחר הקוראן. ב-2003 פרסם פסק הלכה שבו קבע בין השאר: "קונסטנטינופול (כיום איסטנבול) נכבשה בשנת 1453 בידי הצעיר העות'מאני מוחמד איבן-מוראד הידוע בכינויו 'מוחמד הכובש'. ועתה נותר כיבוש העיר האחרת, רומא, ולכך אנו מייחלים ובזה אנו מאמינים. משמעות הדברים: האיסלאם יחזור לאירופה פעם נוספת ככובש וכמנצח לאחר שגורש ממנה פעמיים... אני סבור, כי הפעם כיבוש (אירופה) לא יהיה באמצעות החרב אלא באמצעות ההטפה והפצת האידיאולוגיה האיסלאמית... כיבוש רומא והתפשטות האיסלאם עד שיגיע לאזורים בהם מגיע הלילה והיום (כלומר, העולם כולו) ועד אשר יכלול את המזרח והמערב, הם תוצאה של זרע שנשתל ותחילת חזרתה של הח'ליפות ההולכת בדרך הישר (האיסלאם) והמתבססת על דרכם של הנביאים... הח'ליפות האיסלאמית היא הראויה להוביל את האומה אל מחוזות הניצחון...". קונסטנטינופול הייתה בירתה של האימפריה הנוצרית המזרחית, ורומא בירתה של הנצרות המערבית. רומא של תקופתנו היא ארה"ב. לשם מכוון המאמץ של החוגים הרדיקלים האלה, שאת נציגיהם ראיתי צועדים עם כאפיות ברחובות וושינגטון בזמן נאומו של נתניהו. ההמונים בטהרן קוראים "מוות לישראל" ואז "מוות לאמריקה". זה לא רק הסדר - קודם ישראל ואז ארה"ב - אלא החיבור בין ישראל כנציגת הציוויליזציה היהודית לבין ארה"ב כמנהיגת העולם החופשי, שמבחינת האייתולות מייצגת את הציוויליזציה הנוצרית. המלחמה בחמאס, בחיזבאללה ובחות'ים היא מלחמה באירן. הנשק הגרעיני שאירן מפתחת לא נועד רק לישראל אלא יאיים על כל אזרח אמריקני ועל שלום העולם. זו נקודה מרכזית בנאום נתניהו: כשנלחמים באירן ובבני חסותה, אנחנו מגנים לא רק עלינו אלא גם על אזרחי ארה"ב והעולם החופשי. "האויב שלנו הוא האויב שלכם, הלחימה שלנו היא הלחימה שלכם, והניצחון שלנו הוא הניצחון שלכם". קראתי כמה פרשנויות לאחר הנאום. אדם רואה מהרהורי לבו וכותב: "איפה הנאום הזה ואיפה הצפון הנטוש, או כתב"ם שמתפוצץ בת"א, או משפחות חטופים שנעצרות באלימות בהפגנות ברחובות". והרי לשם כך הוא יצא לנאום בבית הנבחרים האמריקני, כדי לחזק את התמיכה הדו מפלגתית במלחמתה של ישראל להשבת השקט לגבולותינו בדרום ובצפון וכדי להאיץ את אספקת הנשק לצה"ל. אנחנו במערכה שלא נסתיימה ודרושה לנו סבלנות ועמידה בלחצים. במשך עשרות שנים ביקשנו שקט במקום מאבק והשלינו עצמנו כאילו שכנינו מעוניינים אף הם בשקט. עכשיו אנחנו מנקים את פירות ההפקרות הזאת. זה לא יכול להיעשות בזמן קצר, והנאום הזה הוא חלק חיוני במלחמה עצמה. מיד אחרי שבעה באוקטובר כתבתי שאנחנו נמצאים באירוע בסדר גודל תנ"כי, ולכן הפרספקטיבה לבחינת האירועים חייבת להתנשא מעל לחישובים הרגילים של פוליטיקה מפלגתית וראייה צרה. באולם הגדול בבית הנבחרים לא עמד נציג הליכוד אלא ראש ממשלת ישראל, וזאת בעיצומה של מלחמה על קיומנו וקיום המערב כולו. אנחנו עם עולם, והפריזמה ההיסטורית שדרכה ראוי לקרוא את האירועים הקשורים בנו, אינה יכולה להיות מטריאליסטית בלבד, אלא גם מטאפיזית. הענקנו לעולם את עשרת הדיברות, תורה ומוסר ואפילו הלאומיות המתפתחת באירופה שאבה מהתנ"ך וממלכי ישראל. בפעם הזאת נתניהו ביקש לעורר את המערב וללמד פרק בהלכות ביעור הרע מן העולם. לא מלחמה למען שקט מדומה שבעוד כמה שנים יתפוצץ על ראשינו ברעש גדול. המערב בנה לעצמו מוסדות כמו בית הדין הבינלאומי, שאמורים היו לשמור על שלום העולם. עם הזמן השתלטו עליהם כוחות עוינים המבקשים כעת לכבול את ידי המערב מלהילחם נגד הרשע העולמי. כר הניסוי הוא כמו תמיד היהודים, כלומר מדינת ישראל. אם יצליחו חלילה לכבול את ידי ישראל במלחמתה נגד אירן וגרורותיה, הם יפגעו ביכולת המערב להגן על עצמו. גם בזה ישראל צריכה לשמש חלוצה ומורת כיוון: בשאלות קיומיות אסור להתחשב במה שיאמרו אומות העולם. הלקח הזה מהדהד לאורך אלפי שנותינו כאומה. שוחחתי עם כמה חברי קונגרס וסנאטורים, ושמעתי מהם הבנה לכיוון המחשבה הזה: אם ארה"ב לא תיטול את כתר ההנהגה של המאבק לחרות העולם, יקומו כוחות אחרים בציר הרשע העולמי ויתפסו את ההובלה. אסור לאפשר לזה לקרות. נאומו של רה"מ נתניהו ביום רביעי בוושינגטון הציב אבן דרך משמעותית לקראת התעוררות הכוחות החיוניים והחיוביים בארה"ב לנוכח הסכנה המרחפת, וממנה לעולם החופשי כולו. מחיאות הכפיים הממושכות וקריאות התמיכה באולם נשמעו לי כתרועת השכמה.