צאת הכנסת לפגרה של שלושה חודשים היא חרפה לקואליציה בראשותו של בנימין נתניהו אם כי הנטייה הטבעית היא דווקא להתלוצץ: ככל ש-120 הטפילים האלה (לא כולם) מתבטלים - כך יש לציבור הישראלי פחות קשיים וצרות.
לעומת זאת הקבינט הביטחוני חייב לעבוד. הוא התכנס הערב אחרי שביבי ושרה חזרו מהביקור הנדיב שמימנו להם אצל בנם יאיר, שערק מן הארץ בשנת מלחמה, וזה מה שהייתי מעלה שם ללא כחל וסרק:
- לנוכח האיום של רג'פ טאיפ רדואן לפלוש לישראל על שר החוץ ישראל כ"ץ להפנות מייד את שימת לב ראשי ברית נאט"ו לאיום זה. טורקיה חברה בברית אך מאיימת לפלוש למדינה ריבונית אחרת. על כץ לתבוע את התערבות נאט"ו בהרגעת הנחש הזומם באנקרה. עם זאת ב-Back channel כדאי להפנות את שימת ליבו של ארדואן לדוקטרינה שמוביל שר הביטחון לשעבר אביגדור ליברמן, ולהדגיש בפניו כי ההתחלה אינה חייבת להיות בטהרן. גם איסטנבול מעניינת.
- רצח תריסר הנערות והנערים במג'דל שאמס מאלץ את נתניהו לחדול ממדיניות רווח הזמן שנושאת בחובה - תמיד! - הפסדים מהותיים (בני גנץ הלילה בראיון עם יונית לוי). על הקבינט להפעיל לחץ כבד על ממשלת לבנון לרסן את חיזבאללה, ואילו ישראל מצידה צריכה לקבל החלטה סמויה שלא תתקוף את ביירות ולא תפגע באוכלוסייה הנוצרית, וכן - גם לא בדרוזית למרות שמנהיגה בארץ הארזים ואליד ג'ונבלאט מוכר לישראל כנבל ושקרן עוד מימי מלחמת לבנון הראשונה ב-1982. ג'ונבלאט בחוצפתו התייצב עתה לצד החיזבאללה אך אין זה הגיוני שישראל תעניש על רצח אזרחיה הדרוזים את אחיהם שבלבנון.
- על צה"ל לתקוף באורח סיטוני מטרות לגיטימיות של חיזבאללה על אדמת לבנון וסוריה, ובתוך כך במידת הצורך גם יעדים אירניים, שהרי חד הם. זו עיקר התגובה.
- על ישראל לפתוח אופציה לצמצם את תגובתה לרצח במג'דל שאמס תמורת המשך נסיגת כוחות החיזבאללה אל מעבר לנהר הליטאני והחדלת האש מן הצפון לפחות כל עוד מתנהל משא-ומתן להחזרת החטופות והחטופים מעזה.
זו הצעת "מחליטים" להסדר ביניים בלבד.