א. התקשורת הישראלית ברובה הגדול, ובעיקר ערוצי התבהלה והתרעלה ובראשם רוב המגישים והפרשנים הרל"ביסטים (רק לא ביבי) בערוץ 12, מגויסת ופועלת כעדר השועט כאיש אחד, ללא כל ביקורת עצמית, לעבר יעד אחד. פעם זה "שלום אוסלו", פעם זה הגירוש מרצועת עזה ומצפון השומרון ("ההינתקות"), פעם זה הקמת גדר "הביטחון", פעם זה ההתייצבות לצד חלק בלבד ממשפחות החטופים ו(כמעט) התעלמות מכך שיש גם משפחות חטופים שדעתן שונה, ואשר מתנגדות לעסקה הנרקמת, שמשמעותה הפקרת החיילים והגברים הצעירים מבין החטופים והשבויים. משמעות זו (כמעט) אינה מובאת לידיעת הציבור. מדוע?
ב. בהקשר התקשורתי, עיתונאים קטנים ועלובים, כאלה ששנאתם לנתניהו גוברת על מקצועיותם, תקפו את פדוית השבי נועה ארגמני על כך שהצטרפה אל ראש הממשלה בנסיעתו החשובה לוושינגטון, כלומר לא הלכה בתלם שלהם.
ג. מגישים קטנים ועלובים מעלילים כאילו שיקולים פוליטיים הם הגורמים לראש הממשלה לנסות למנוע את המשך ההברחות מתחת לציר פילדלפי או את שיבת המחבלים לצפון הרצועה. האם אותם רל"ביסטים מעדיפים את המשך ההברחות מתחת לציר פילדלפי או את שיבת המחבלים לצפון הרצועה? האם שיקולים פוליטיים רל"ביסטיים גורמים להם להפיץ את עלילת הדם? האם אין זו חובתו של ראש הממשלה למנוע התעצמות האויב? מדובר בדרישות הגיוניות, ולא בשיקולים פוליטיים. מי שמטרפד את העסקה הוא מי שגורם לאויב להתעקש על דרישותיו ותכתיביו.
ד. אותם ערוצים מזמינים לאולפניהם שוב ושוב אלופים במילואים כפרשנים צבאיים, וזה מקובל והגיוני עקב ניסיונם הצבאי. אבל, כאשר אותם אלופים במילואים מנצלים את הבמה המועמדת לרשותם כדי לשטוח את דעתם הפוליטית האישית בעד מדינה פלשתינית בארץ ישראל המערבית ("היום שאחרי") או את שנאתם הרל"ביסטית (ע"ע אלוף במילואים
גיא צור למשל) לראש הממשלה - זה הונאת הציבור.
ה. בהקשר התקשורתי חשוב לחשוף את השקר הסעודי, אותו פיתיון המשווק על-ידי מגישים רבים ופרשניהם, במטרה לגרום לישראלים להיענות לתנאי הסעודי המסוכן: מדינה פלשתינית בארץ ישראל המערבית תמורת "נורמליזציה". תקשורת חוקרת ואחראית הייתה חושפת את השקר הסעודי. מתקשורת שהתייצבה לשמאלו של "שלום אוסלו" אין מה לצפות לאחריות.