אחת התכונות הבולטות של הישראלים היא המנהג לומר שיהיה בסדר. היהודים שבינינו אומרים: השם יעזור. כולנו מוסיפים: לנו זה לא יקרה. אז זהו, שהמדינה שנבנתה פה בעמל רב, אותה מדינה שחיכינו לה 2000 שנות גלות, מתפרקת. המדינה, כמונח מופשט. החברה כמונח מוחשי. אין מי שיציל את הבית שלנו. ובנימה אישית, את הבית שלי.
אם המון משולהב פורץ לתוך בסיסי צבא - תהא הסיבה אשר תהא - אז משהו רקוב בממלכת ישראל. מזמן. לא מהיום. יש ודאי קוראים שיטענו כי העמדה שאני מביע היא סובייקטיבית משום שהיא מפנה אצבע מאשימה רק כלפי המפגינים האלימים. באותה נשימה גם ניסיון פריצה של מפגינים לעבר בית ראש הממשלה הוא מעשה פסול שאין לו מקום בדמוקרטיה.
לצמרת המדינה יש אחריות ישירה למה שקורה כאן. אני קורא לה צמרת משום שיש לה סמכות לקבל החלטות. מנהיגות אין שם. וזו בדיוק השעה שבה ישראל זקוקה למנהיגות אמיצה ונועזת, כזו שתסמן לכלל האזרחים מה מותר ומה אסור. עכשיו זו הזמן לדמוקרטיה מתגוננת, כזו שמגינה על עצמה מפני עצמה. כזו שאוכפת ללא פשרות את החוקים. לא מפני חמאס או חיזבאללה. זה קל. אלו אויבים ברורים שיש להילחם בהם עד חורמה. עכשיו הזמן לדמוקרטיה מתגוננת מפני עצמנו.
לדאבון הלב, אני לא רואה את זה קורה בקרוב. לצבא אין כמובן סמכות חוקית לפעול נגד אזרחים. זה עניין של המשטרה, אבל בעידן שבו צמרת המדינה החלישה מאוד את משטרת ישראל והביאה לפגיעה אנושה בתדמיתה הסיכוי שהמשטרה תטפל בזה נמוך. למשטרה חסר כוח אדם בסדר גודל של אלפים. איך אני יודע? השר לביטחון לאומי פרסם תוכנית לעודד גיוס למשטרה. במצב הזה, כאשר אין רוח גבית מהשלטון ומפלים בטיפול בין מפגינים מצד אחד אל מול מפגינים מהצד האחר, אנחנו באנרכיה למתקדמים.
זוהי התפרקות מערכי היסוד שעליהם קמה מדינת ישראל, ובראשם ממלכתיות, שמשמעותה להעמיד במרכז ההווייה הפוליטית את מוסדות המדינה. הממלכתיות מחייבת שמוסדות המדינה יהיו בעלי סמכות אשר תגבר על כל שיוך פוליטי, אידיאולוגי, מעמדי, עדתי או דתי. מהות הממלכתיות הייתה מושג תודעתי אשר נועד לבטל את המגזריות ולגייס את כל המשאבים הציבוריים למטרה אחת: קיום הממלכה. ובכן, אבותינו הקימו את הממלכה, או המדינה, אבל הממלכתיות כבר מזמן לא כאן. ערכים של וולגריות, צעקות באולפנים, אלימות ברחובות - וכעת גם במתקנים צבאיים - היא נחלת הכלל.
אם אזרחים אחראים על פינוי פצועים בעקבות פיגוע בתל אביב - הממלכה לא מתפקדת. אם חיילי מילואים חשודים בהתעללות מינית במחבלים, אזי אנחנו כישראלים, ויותר מזה כיהודים, איבדנו את המוסר שעליו כולנו גדלנו. ובהמשך לכך, אם האירוע מסתיים בפריצה של המונים אל תוך הבסיס הצבאי (גם בשדה תימן וגם בבית ליד), אז העסק ששמו מדינת ישראל נמצא בהתפרקות. העובדה שהאירועים עברו מבסיס בדרום הארץ למרכזה מלמדים על נחישות של המתפרעים, אידיאולוגיה עמוקה וכנראה גם הנהגה שעומדת מאחורי ההחלטה להמשיך ולהתפרע.
כאן, שוב, נדרשת מנהיגות. כזו - ממלכתית, ערכית המסתכלת על טובת הכלל ועל הערכים שאיחדו אותנו סביב החזון של הקמת בית לאומי לעם היהודי - אין היום בנמצא. בנימין נתניהו לא רוצה. הוא גם לא יכול. גם לא האחרים המשמשים כשרים או חברי כנסת. בין נבחרינו היו כאלה שלקחו חלק בהתפרעות האלימה בשדה תימן. זה המודל שהעם רואה. אין סיבה שהוא לא ינהג באלימות דומה.
במצב זה שבו כל דאלים גבר, אין מי שיציל את הבית של כולנו. חשוב לזכור עוד נקודה: אויבינו מבחוץ מביטים בזה. לומדים, משתפרים ומחכים לשעת הכושר הבאה כדי להלום בישראל, ממש כמו שהיה ב-7 באוקטובר. כאשר זה יקרה שוב, הם יפגעו בכל ישראלי. ואת זה, כמה עצוב, שכחנו, אחרי 10 חודשים של מלחמה. כרגע, אנחנו רומסים את כל מה שגדלנו עליו כציונים.