במשך למעלה משנה התאדו החוק והסדר, נגוזה האכיפה, חוקי המדינה עמדו בפינה מבוישים, נבוכים, מוכים בתדהמה אל מול אלימות, הפרות הסדר המתמשכות, חסימת כבישים, רדיפה אחרי נבחרי ציבור, הטלת מצור על ארגון רעיוני, קריאה למרי אזרחי, עידוד למלחמת אחים, הרחבת השסע בעם, יצירת שתי מדינות לעם אחד. אבל, "אין מחאה אפקטיבית בלי הפרעה לסדר הציבורי." קריאות לסרבנות, פעילות חתרנית בלתי נלאית לפירוק הצבא, לפירוק המדינה, פגיעה אנושה בחוסן הלאומי, מופעי הסתה אשר טרם נראו כמותם במדינת ישראל, הסתערות על בית ראש הממשלה, השחתת רכוש ובעיקר השחתת המכנה המשותף הלאומי באופן שיטתי עד לבוקר טבח שבת שמחת תורה. אבל, "אין מחאה אפקטיבית בלי הפרעה לסדר הציבורי." עילות רבות היו להם, לשורפי האסמים - ממאבק להגנה על הדמוקרטיה דרך יוקר המחיה ועבור לגיוס חרדים, מופעים שהצטיינו בחלקם הרב באוטו אנטישמיות מובהקת. חילול יום הזיכרון לחללי מערכות ישראל, הכנסת הסחי והמיאוס הפוליטי וקודש הקודשים של החברה הישראלית, יום הזיכרון, יום העצמאות, מועדי ישראל ושיאם מופעי האימה בתפילת "כל נדרי" בערב יום הכיפורים. אבל, "אין מחאה אפקטיבית בלי הפרעה לסדר הציבורי." מערכת אכיפת החוק נעלמה, המפקד שהיה אמור לאכוף את הסדר ברחובות העיר נישא על כפיים של המפגינים בעוד שוטריו הופכים למשל ושנינה בעיני המפגינים. מערכת המשפט יצאה לפגרה בלתי מתוכננת בת למעלה משנה וכנגד כל "האנשים האחרים" שעברו על חוקי הממלכה לא הוגשו כתבי אישום, לא התבצעו מעצרים אלא עיכובים אשר הובילו לשחרור תוך פרק זמן קצר. משפט הקסם אשר נישא בפי ראשי המערכת המשפטית אל מול האכיפה הבררנית והרגישות הסלקטיבית היה, "אין מחאה אפקטיבית בלי הפרעה לסדר הציבורי." במשך למעלה משנה הדיר הימין עצמו מרחובה של עיר, גילה אחריות, ממלכתיות וסירב להגשים את חלום שונאינו, מלחמת אחים. במשך למעלה משנה אפשרו למי שלא הסכימו ואינם מסכימים עד היום לקבל את הכרעת הבוחר, לכבוש את הרחובות, להתפרע, להפר סדר, ולנהוג כאדוני הארץ. לא עוד, נאמנים למשפט הזוי זה "אין מחאה אפקטיבית בלי הפרעה לסדר הציבורי", נהגו שלא כשורה קומץ פטריוטים, אוהבי חיילי צה"ל, אוהבי מדינת ישראל, ופרצו את מחנה "שדה תימן" ו"בית ליד", תובעים את כבודם של חיילי צה"ל הנמצאים בעיצומה של מלחמה וזוכים ליחס לא ראוי מצד הפצ"רית. אין חולק כי חובה לבחון טענות מכל סוג כלפי כל אדם ובהם חיילי צה"ל היקרים, ברם, אין רשות לאיש לערוך משפט שדה, משפט ראווה לבזות, להכפיש, ולחקוק אות קין על מצחם של חיילי צה"ל בטרם התבררה הסוגיה. תחושות קשות בציבוריות הישראלית מפני היחס לו זוכים אנשי התועבה מחבלי הנוח'בה, הפיכת בית המשפט העליון לזירת תביעות, דרישות, כלפי מדינת ישראל מצד ארגונים חובבי חמאס, רק מוסיפה לחוסר האמון הגובר והולך כנגד מערכות הצדק במדינת ישראל. בעוד טרם הוגש כתב אישום אחד כנגד אנשי התועבה שרצחו, אנסו, טבחו, שחטו ביתרו, עקרו, בזזו, חטפו, נפתחו למעלה מ-70 תיקי חקירה נגד גיבורי האומה בעיצומה של המלחמה. ארגונים ועמותות "לזכויות" ממומנים על-ידי גורמים אנונימיים מרחבי העולם מתייצבים בפני שופטי בית המשפט העליון ותובעים יותר פירות, יותר מקלחות, יותר טיולים, יותר חופש, בעוד 115 חטופים אין איש יודע מה עלה בגורלם, החיים הם או מתים. נקעה נפשו של העם במופעי חוסר ההיגיון, האיוולת, מופעי הניתוק מהעם ולוחמיו הנמצאים בשדי הקרב. הורים שכולים בני משפחות חטופים מתייצבים בכל דיון מול חרפה המתנהלת בבית המשפט העליון וזועקים בכאבם, ביגונם, בתסכולם, את תחושות הזעם על חוסר הצדק המשווע, על עצם קיום דיון משפטי למען אנשי התועבה, חלאות המין האנושי. הם ניצבים מול שופטי העליון היושבים על במה, מורמים מעם ואינם מאפשרים את השיח המשפטי הקר, המנוכר, וזועקים, בושה, בושה, בושה. שופטי העליון שאינם מורגלים ב"אנשים האחרים", שאינם שומעים את קול העם ואינם קשובים לכאבו, אינם מסוגלים להתמודד עם התופעה החדשה - הפיכת בית המשפט לכיכר העיר ובכל פעם שהורה שכול, ובן משפחה של חטוף או חטופה זועק את יגונו ממהרים כבודם לעזוב את אולם הדיונים. יש מי מכבודם אשר העזו לחנך את ההורים השכולים ובני משפחות החטופים בקורס יסוד במשפט, ויש מי שאיבדו את סבלנותם ואמרו כי מי שאינו יכול לשמור על הסדר שיצא מאולם המשפט. כבוד השופטים העליונים, כבוד ממלא-מקום נשיא בית המשפט העליון, וכי לא שמעתם על הלכת המשפט החדשה אשר הדהדה כאן בשנה שקדמה לטבח שבת שמחת תורה "אין מחאה אפקטיבית בלי הפרעה לסדר הציבורי?"