תמצית: יש לתהות שמא ההודעה על שדרוג מעמדו של יחיא סינוואר, עד כדי הפיכתו בתואר, לשליט יחיד של תנועת חמאס, אינה אלא בגדר סחריר תעמולתי, שביסודו טמון ניסיון להפיח רושם של איתנות הנהגתית, גם לאחר הסתלקותו של אסמאעיל הנייה מהזירה חיסולו של אסמאעיל הנייה בטהרן טומן בחובו משמעויות בלתי מבוטלות מבחינתה של תנועת חמאס, ולו מהיבט התזמון, בעיתוי קריטי כאשר התנועה מלחכת את הקרשים. ההנהגה המדינית של חמאס התיימרה להוות מעין חלון ראווה של שלוחיה, אנשי רצועת עזה, אולם בפועל, זו הציגה ניתוק מוקצן מהמציאות העזתית, בפרט בהינתן נסיבות המלחמה, כאשר הכוח הצבאי של הארגון מוכה ונתון כשגבו אל הקיר. הנייה וחבר מרעיו שנהנו ממנעמי החיים בקטר, היו בהכרח בצוק העתים, הערוץ הזמין במסגרת המשא-ומתן לעסקת חטופים, בהעדר נגישות בלתי אמצעית למנהיג המוציא והמביא של חמאס ברצועת עזה, יחיא סינוואר. החלטת החמאס המפתיעה להכתיר את סינוואר גם כראש הלשכה המדינית של התנועה הייתה נתפסת כהברקה של ממש בימים כתיקונם, אולם כאשר המנהיג, שהפך למשל ושנינה במרחב הערבי כולו בעקבות הפתעת 7 באוקטובר 2023, לא הראה את זיו פניו וגם קולו לא נשמע מאז הכניסה הקרקעית של צהל לרצועת עזה, הרי שיש לתהות על ההיגיון המנחה הטמון בבחירתו לשליט האבסולוטי של ארגון הטרור. העלמותו של סינוואר מהספקטרום התקשורתי הופך אותו, בעל כורחו, לסוג של דמות פאנטום, מעין נוכח-נפקד, הספון ככל המוערך במעמקי מנהרה נסתרת, במצב של מנוסה מתמשכת מפני כוחות צהל המצויים, תיאורטית לפחות, במרחק נגיעה ממנו. פרדוקסלית, דווקא הצד הישראלי, התקשורתי והממסדי כאחד, מעצים את תוחלתו של יחיא סינוואר, עד כדי הטמעת המסר כי חיסולו הוא אחד מיעדיה הנשגבים של המלחמה. אומנם כן, רב המרצחים הוא ראש וראשון באחראים על תכנון והוצאה לפועל של הפלישה והטבח של 7 באוקטובר, אולם בחלוף 10 חודשים מאז אותו יום מר ונמהר, סינוואר אינו אלא צל חיוור של אותה דמות מיתולוגית אשר דימתה אותו למעין צלאח א-דין במהדורה מודרנית, שבכוח תחכומו תפס את צהל במערומיו ונגס באכזריות בשטח הריבוני של ישראל מתכנן לוחמה פסיכולוגית, לו היה בנמצא כזה בצידנו, היה עושה מטעמים מעובדת היעדרו הפיזי הטוטאלי של סינוואר לאורך חודשי הלחימה. חידוד והטמעה של מסרים ושמועות אודות ניטרולו של רב המחבלים מעמדת השפעה על מהלכי הלחימה, היותו מבודד ומנותק קשר, היותו נרקיסיסט המתמקד בהצלת נפשו, כאשר הוא מפקיר את תושבי רצועת עזה ואת מחבלי חמאס למר גורלם נוכח מתקפת צה"ל, כל אלה היה בהם כדי לקעקע את דימויו, עד כדי תקיעת טריז בין המנהיג שנחשב לכול יכול, לבין מחבלי החמאס ותושבי הרצועה. דווקא על-רקע זה יש לתהות שמא ההודעה על שדרוג מעמדו של יחיא סינוואר, עד כדי הפיכתו בתואר לשליט יחיד של תנועת חמאס, אינה אלא בגדר סחריר תעמולתי, שביסודו טמון ניסיון להפיח רושם של איתנות הנהגתית גם לאחר הסתלקותו של אסמאעיל הנייה מהזירה. הפרשנות הראשונית המזהה בבחירתו של סינוואר ביטוי של הקצנה אידיאולוגית מודגשת של חמאס, לצד הפיכתו למעין משיח, מסתמנת במידה לא מועטה כסטרילית מדי, פשטנית ונטולת אחיזה איתנה בנסיבות הנוכחיות. זאת ועוד; ההערכה לפיה סינוואר הופך מרגע זה לצומת הבלעדי המקשר בין חמאס לבין מנהיגי העולם הסוני, בדגש לקטר וטורקיה, אין לה על מה לסמוך, לפחות כל עוד סינוואר יוותר רדוף ושוכן מנהרות. באותה נשימה ניתן לחלוק גם על הקביעה ההערכתית לפיה בחירתו מעידה על מעמדו והשפעתו האיתנים של סינוואר בארגון, זאת גם בהינתן המציאות האקטואלית ברצועת עזה. כל חשיבה הערכתית הצופה פני עתיד בהתייחס למסגרות ההיררכיות של חמאס, דוגמת הצפי לבחירות להנהגת התנועה (במהלך 2025), משל אלו הם ימים כתיקונם, מסתכנת בקביעות בעלמא! כך לגבי ההיתכנות להשפעה מדרבנת של מינוי סינוואר על קידום עסקת חטופים בתנאים משופרים מבחינתה של ישראל. בעיתוי הנוכחי יש סבירות כי ההודעה על מינויו של יחיא סינוואר לתפקיד ראש הלשכה המדינית, נועדה להזריק תשומה מורלית לתנועת החמאס, המצויה כיום ברגעי השפל הנמוכים ביותר מאז היווסדה, כאשר יכולת ההישרדות שלה, לפחות במישור הצבאי, מוטלת בספק. קונקרטית יש לתהות האומנם טמונה בשורה מהותית בקידומו של סינוואר, בוודאי בעיתוי הנוכחי. נראה כי התשובה לכך אינה מובנת מאליה, וככול המסתמן, המציאות והמגמות בשטח, בדגש לכתישה הנמשכת של התשתיות הצבאיות של חמאס ברצועת עזה, אינן מבשרות טוב מבחינתו של סינוואר.