3.
אם שמתם לב ואם לא, רוב המלחמה היא המתנה. המתנה לטיל, לאזעקה, לתגובה, לתגובה על תגובה, להחלטה של קבינט, לשיחה עם מנהיגים זרים, למשא-ומתן שמתפתח. המתנה, שנקטעת מעת לעת ברגעים של ודאות. הטיל פגע וקטל - זו ודאות. הבכיר חוסל בבירות - זו ודאות. והבוקר, שוב המתנה מתוחה. למה שיבוא עכשיו, למה שיבוא אחרי מה שיבוא עכשיו.
התוצאה הקטלנית של מלחמה באה ברגעים שבהם יש ודאות, רגעים של אש ושל קרב. השחיקה המעייפת, המייאשת, מחלחלת בזמני ההמתנה. הצעירה שלא יודעת אם תוכל להמריא לחופשה בחו״ל, כי מי יודע אם יהיו טיסות. הצעיר התוהה מתי יקבל שיחה ויתבקש להתייצב למילואים. ההורים החרדים המתלבטים אם לתת לילדים ללכת הבוקר לחוף הים.
בשנת 2006 שמעתי את סגן הנשיא האמריקני, ריצ’רד צ’ייני, נואם בכנס איגוד סוחרי המכוניות האמריקני - נאום שהתקשורת המקומית פחות או יותר התעלמה ממנו. כמה שעות לפני שהבוס שלו, ג’ורג’ בוש, התייצב בעצרת האו”ם, צ’ייני ציטט באוזניהם של סוחרי המכוניות מביוגרפיה מוכרת של הנשיא הארי טרומן. “מעניין היה לי ללמוד”, אמר צ’ייני, “שטרומן מעולם לא החשיב במיוחד את הביטוי ‘מלחמה קרה’ ושהוא השתמש בו רק לעתים רחוקות. לעימות הוא קרא ‘מלחמת העצבים׳״.
טרומן ניהל את אמריקה בתחילת המלחמה הקרה, ולא זכה לראות את סופה. זה לא בהכרח פרק הזמן שצפוי גם לנו, אבל דווקא בנסיבות המשמחות של הבוקר ראוי לקחת בחשבון שמה שקרה ביממה האחרונה מבשר בסך-הכל על עוד תקופה של המתנה. עד שנדע כיצד יבחר היריב להגיב לא נדע אם התקרבנו לסוף המלחמה או אולי התרחקנו ממנו.
4.
אמרנו מסר כלפי פנים, אמרנו מסר כלפי חוץ. אבל לא סיכמנו. כי מסר כלפי חוץ מתקיים פעמיים - מסר לאויבים שבחוץ ומסר לידידים שבחוץ. והמסר לידידים לא פחות חשוב. גם הם צריכים לדעת שישראל עודה מדינה שיש לה כוחות, גם הם צריכים לזהות שיש לישראל תוכניות שעשויות לאפשר לה לנצח, גם הם צריכים להיזכר שידידות ישראלית היא נכס אסטרטגי. כבר נזכרנו בצ׳ייני, אז ניזכר בו שוב. בתקופת מלחמת לבנון השנייה סגן הנשיא האמריקני נדהם והתאכזב מרה מביצועיה של ישראל. התאכזב עד כדי תהייה מזדמנת, רגעית, האם ישראל עודה נכס מועיל לאמריקה כפי שהייתה בתקופות מוקדמות יותר.
בעיצומה של אותה מלחמה, לבנון השנייה, זימן שר החוץ לשעבר הנרי קיסינג’ר את עצמו לפגישה עם מי שהיה נספח צה”ל בוושינגטון, ולימים סגן הרמטכ”ל, דן הראל. המלחמה עוד לא הוגדרה אז ככישלון, אבל לקיסינג’ר היו שאלות לא נעימות. הוא אמר להראל, אולי לא בדיוק במילים האלה, שהדשדוש הישראלי בלבנון מחבל בקידום האינטרס האמריקני. זאת הייתה גם התחושה של רבים מאנשי הממשל, עד שהיו בישראל מי שתהו אם קיסינג׳ר היה למעשה שליח לא רשמי שנושא מסר של אזהרה.
וכל זה לא בא אלא לומר שישראל צריכה שאויביה יחשבו שהיא חזקה, ויחששו מפניה. ישראל צריכה שידידיה יחשבו שהיא חזקה, ויישארו ידידיה. וכן - ידידות של מדינות אינה כמו ידידות של בני אדם. ידידות של מדינות נשענת בעיקר על תועלת. אם ישראל חזקה, יש בה תועלת, ויש טעם בידידות איתה. אם ישראל חלשה, הידידות תיחלש.
|