לישראל מייחסים את החיסול בטהרן של אסמעיל הנייה, ראש הלשכה הפוליטית של החמאס. ישראל קיבלה על עצמה את האחריות על חיסולו של מוחמד דף, ראש הזרוע הצבאית של החמאס, וחיסול פואד שוכר, ראש הזרוע הצבאית של חיזבאללה. חיל-האוויר של ישראל הוכיח את היכולות והתעוזה של ישראל להגיע למוקדי תבערה בתימן, בטהרן ובבירות.
מצער, שישראל לא הפנימה שאיננו משיגים הישגים לטווח ארוך בחיסולים הנועזים, שיש בהן מידה לא מועטה של ראוותנות. במקום אסמעיל הנייה יקומו איסמעילים רבים, במקום מוחמד דף יקומו אלפי מוחמדים ובמקום פואד שוכר יקומו עוד פואדים רבים ונחושים יותר באיבה הרצחנית לקיומיות של בית לאומי יהודי בארץ ישראל.
אני כואב את עוצמת הפער בין המלל המתלהם, המתלווה לכל הפעולות האלו ובין התוצאות שהן מאוד מאכזבות. נשאלת השאלה, האם אחרי פעולות מוצלחות אלו שופר מצבנו האסטרטגי? האם אחרי חיסול אסמעיל הנייה בטהרן חוסלה יכולתו של החיזבאללה להמשיך להבעיר באש את הגליל העליון, כשהם מאלצים אותנו להשאיר קיבוצים, מושבים וערים ריקים מתושבים ונוף מרהיב, שלהבות האש של החיזבאללה מחקו אותו, ויעברו שנים רבות עד שישקמו את מפגעי הטבע.
ישראל הצליחה להמהם ולהרשים בתחכום ובתעוזה של חיל-האוויר להגיע ליעדים, שנראה היה שלא ניתן להגיע אליהם, אך ישראל, למרבה הצער והכאב,
לא יצרה את ההרתעה ולא פגעה בנחישות של החמאס, החיזבאללה והמדינות העוטפות אותם להמשיך להילחם ולהשתית על מדינת ישראל מציאות חיים מדממת, שלא נראה לה סוף.
אני מקבל שמדינת ישראל הייתה חייבת להגיב על טבח אכזרי של שנים עשר ילדים בגולן, ואחרי הבלגה ממושכת על מאות תקיפות של החותים והחיזבאללה. למרבה הצער, תגובת חיסולי הבכירים של חמאס וחיזבאללה אינה משיגה את יעדיה. לא הוגברה תחושת הביטחון של אזרחי מדינת ישראל, אולי הוגברה במידה לא מבוטלת תחושת הגאווה של אזרחי המדינה לנוכח הצלחות מדהימות של צה"ל בחיסול ראשי הצפע, אך תחושות הגאווה נמהלו מהר מאוד בחרדה מורטת העצבים מתגובה שעלולה לבוא מטהרן ומהמפגש היומיומי עם יוקר המחיה העולה ומאמיר ועם שלל תופעות מדאיגות של כלכלה קורסת בעטיה של המלחמה הממושכת.
למעשה אנחנו אחרי עשרה חודשים נמצאים במצב ששני יעדי המלחמה לא הושגו. יתרה מזאת היעד של חיסול החמאס לא רק שלא הושג, אלא הוגברה הנחישות והיכולות של החמאס והמעטפת אירן-חותים-חיזבאללה לכפות עלינו מציאות חיים מדממת.
בעשרת החודשים לא רק שלא הושג היעד של שחרור החטופים, אלא אנחנו כחברה לא נוכל לעד להסיר מעלינו את הכתם המוסרי, כי לא מנענו הימצאותם של עשרות אחים ואחיות כבולים בגיהנום של המנהרות בעזה, כשלמרבה הצער חלקם כבר נטבחו שם בידי אנשי החמאס.
חובה עלינו להפסיק את המלחמה בעזה, כי אנחנו מהמרים על הקיומיות של הבית הלאומי היהודי בארץ ישראל. אני פונה לבנימין נתניהו לפעול להפסקת אש בעזה, כך גם יתאפשר החזרת החטופים ותבוא הרגיעה לצפון. הפסקת האש בעזה תאפשר החזרת אזרחיה לישובים הנטושים בגבולותיה. אסור שהמלחמה תימשך בגלל מצוקה אליה נקלע ראש ממשלתנו כדי להבטיח את שרידותה של קואליציית הימין הקיצוני בראשותו.