האינטרס של ארה"ב ולימים של ישראל השפויה הוא שבתמורה להכרה במעמדה של טהרן, בעיקר לאחר בחירת הנשיא הרפורמיסטי החדש - זאת עם הזמן תשנה את עמדתה המדינית. בהיות התקשורת עסוקה בעיקר במה שקורה עכשיו ואצלנו ופחות במה שקרה אתמול, וחשוב יותר -במה שעתיד לקרות מחר מסביב וביקום, מרענן היה לצפות ולהאזין לפודקסטים של המכון למחקרי הביטחון הלאומי. לא מכבר צפיתי בפודקסט בהשתתפות סימה שיין, מומחית בנושא אירן ששרתה תקופה ארוכה ב"מוסד" ובמטה לביטחון לאומי. השיחה נסבה על הלבטים הפנימיים באירן לגבי התגובה לחיסול אסמאעיל הנייה בטהרן: עוצמת התגובה, מאפייניה, התוצאה הצפויה וההשלכות שלה על המצב הפנימי ברפובליקה האיסלאמית. שמענו מפיה מהי עמדת הצד הניצי במשטר האירני לעומת עמדת הצד המתון יותר, מדוע נשיא אירן, כך לפי הדיווחים, מנסה לשכנע את המנהיג העליון להימנע מתגובה קשה, האם יכול להיות שאירן תסתפק בתגובת חיזבאללה ותימנע בשלב זה מתגובה משלה, אילו השפעות יש למאמצים האמריקניים למתן או אף לעכב את התגובה של אירן ואיך המגעים לחידוש המו"מ להפסקת אש ושחרור החטופים יכולים להשפיע על השיקול האירני. אירן היא עכשיו מדינת אויב הנשלטת בידי צמרת חומייניסטית קנאית ומצהירה על כוונתה לפגוע בישראל עד כדי השמדתה. ובכול זאת ההיסטוריה מלמדת אותנו, אם אנו מעוניינים ללמוד, כי ההתפתחויות הן דינמיות ויש להן השלכות לטווח הקצר והארוך. הייתה גם פרס-אירן של כורש ושיבת ציון ושל השאח הפרסי ובמלחמת העולם השנייה קלטה פליטי שואה ואיפשרה הבאתם לארץ ישראל. בידיעה במעריב שמתי לב כי עמיתי מן הטלוויזיה הישראלית בשעתה, אהוד יערי, כתב ופרשן לעילא ולעילא בנושא המזרח התיכון, גם הוא לא מתרשם ביותר מן האיומים המהדהדים של אירן. ככה או אחרת, לפובליציסט כמוני שיחה בפודקסט של המכון למחקרי הביטחון הלאומי הייתה חג לאוזן. לא משום שהיו בה בשורות אלא ניתוח מעמיק ומבריק על המורכבות של המשטר האירני, לרבות בעיות הפנים והחוץ שלו. זאת בשעה שהתקשורת מציגה את אירן בצורה הסטריאיטיפית.

אירן הייתה ועדיין מעצמה אזורית.

שטחה של אירן הוא 1,648,000 קמ"ר, לעומת, לדוגמה, שטחה של גרמניה, מדינה גדולה באירופה, שהוא 357,592. בהשוואה לאלה ישראל היא ננסית. אירן חולשת על צומת אסטרטגית חשובה מאוד. בין המפרץ הפרסי בדרום לבין ארצות הקווקאז מצפון ובין תת-היבשת ההודית ואסיה ממזרח לבין המזרח התיכון במערב. הופתעתי שבהקשר מסוים סימה חן תארה את התחושה של האירנים כשל שואה, וזאת ממש בהשאלה אירנית של המונח מהשואה היהודית, וזאת בתקופת מלחמת אירן עירק כשאירן עמדה כמעט בפני חידלון, ומדובר במדינה עתיקת יומין יותר מאשר ממלכת יהודה, בעידן שמתחיל בממלכת עילם, שמזוהה אחר תקופת נוח שבראשה עמד המלך כדלעומר. מאז במשך כל התהפוכות, אירן הייתה אימפריה שולטת במזרח ועד פאתי אירופה. היא שרדה את כל התהפוכות והיא רוצה לשמור על כבודה ומעמדה כמעצמה באזור, ובצדק. זה אולי המכנה המשותף בין שלטון האייטולות לבין הציבור בכלל. אך מעבר לכך ראינו תופעות שאנו לא רגילים לראות במשטרים טוטאליטריים, כמו רוסיה, סין וכיו"ב.

ההפגנות הגדולות

רצח מהאסה אמיני בידי הקלגסים שומרי הצניעות, פגע לא רק במערכת העצבית של הציבור והוא ללא ספק תוצאה של זעם ציבורי שרחש מתחת לפני השטח זמן רב והתפרץ החוצה. מה שקרה, לפי הדיווחים במערב, הוא שגם מקרב התומכים בממשלה הושמעה ביקורת על אופן הטיפול במשבר לרבות פיזור ההפגנות תוך הרג מפגינים. אבל בשונה מזאת בקרב תומכי התוקפנות הרוסית באוקראינה שדורשים יותר כוח והרס, בטהרן נשמעו ביטויים של ריסון בהפעלת הכוח. ה"הניו-יורק טיימס" הביא את דבריו של חבר "המועצה המבצעת" רבת ההשפעה, מוחמד סאדר כי "המוות של אמיני החמיר תסכולים, דרישות וזעם בקרב הדור הצעיר", תוך שהוסיף והדגיש כי "אי אפשר לשלוט רק בכוח הזרוע". התבטאות שהיא אנטי תיזה לתחושה שרווחת בקרב ציבור לא קטן גם בישראל. התפתחויות אלה במדינה שזה עשרות שנים נתונה תחת שלטון דיכוי של צמרת איסלאמית קנאית מושחתת שנולדה מתוך השנאה למדינה רודנית מושחתת מן הראוי שנראה בהן קרן אור. במקביל לגרעין האירני המאיים יש גרעין אנושי שהולך וגדל ואומר לנו כי בסופו של תהליך, ארוך ככול שיהיה - כל משטר דיכוי וכול גורם שפוגע בזכויות היסוד של בני אדם - יומו יבוא. בסיבוב השני של הבחירות האחרונות באירן ניצח הרפורמיסט מסעוד פזשכיאן וכעת נושא העולם את עיניו אל הנשיא החדש, שעשוי להביא תפנית ליחסיה של אירן עם העולם. במערכת הבחירות הוא אמר: "אנחנו מוכרחים להיות מסוגלים לנהל דיאלוג עם העולם". זאת התבטאות שהעולם מזמן לא שמע מטהרן, ולפי הדיווחים, פזשכיאן אף הפציר במערכת הצבאית שהתגובה לחיסול מנהיג החמאס איסמאעיל הנייה על אדמת טהרן תהיה תגובה מתונה. לדעתי, אם תחול רגיעה בזירה הביטחונית, זאת שעת כושר לארצות הברית של הנשיא ג'ו ביידן ושל המועמדת לנשיא בבחירות הבאות, קאמלה האריס, לעשות צעדים ראשונים כדי להתיר את הפקעת של שיחות הגרעין שהופסקו על-ידי דונלד טראמפ על-פי דרישתו של נתניהו. לאו-דווקא כשוט נגד ישראל. אלא כטיפול יסודי במציאות האזורית. ישראל המצ'ואיסטית והיהירה לא תאהב זאת מן הסתם, בוודאי לא הממשלה בראשותו של נתניהו שעדיין רואה בנו מעצמה כל יכולה שלא למדה מאומה מן העבר הרחוק והקרוב. אך בדיעבד גם אנו נהנה מזה. לאחר שחווינו את 7 באוקטובר ומה שקרה לאחר מכן, נחזור למצב של פרופורציות ונראה בישראל חלק מן האזו. נעמוד על זכותנו להתגונן אך נהיה צנועים יותר בשאיפות המדיניות שלנו. נהיה מדינה וחברה שמשתלבות במציאות של שלום עם העם הפשלתיני ועם עמי האזור. זאת משימה אפשרית.