קאמלה האריס סיימה חודש מדהים: היא שינתה לחלוטין את המרוץ לנשיאות, היא מובילה ברוב הסקרים הלאומיים ובמדינות המפתח, העצרות שלה מושכות רבבות והיא גיייסה 540 מיליון דולר בתרומות. קשה היה לדמיין זאת: לרוב האמריקנים הייתה דעה שלילית עליה, הקמפיין הנשיאותי שלה ב-2020 נכשל והיא סוחבת מטען של מדיניות הגירה כושלת והצהרות מביכות.
המהפך הזה לא נגרם רק בזכותה של האריס, מנתח ניו-יורק טיימס, אלא גם משום שרוב האמריקנים לא רצו שידור חוזר של ג'ו ביידן נגד דונלד טראמפ. האריס מציעה להם מה שחיפשו: משהו חדש, שונה ועם יותר תקווה. היא הפכה לסוג של מועמדת שינוי – לא במהות אלא בהבטחה להתחלה חדשה – ואת טראמפ הפכה למועמד של הסטטוס-קוו ואפילו של העבר. נסיון העבר מלמד שיתרונה עוד עשוי לגדול, אבל השאלה האם יחזיק מעמד עד נובמבר תלויה במענה לשתי שאלות.
האם זהו רק תיקון זמני? האריס עשתה רושם טוב, אך האם תותיר רושם מתמשך? ייתכן שהסקרים החיוביים נובעים מהתלהבות בת-חלוף המלווה בתקשורת אוהדת שגם היא בהכרח בת-קיימא. זינוקים כאלה לא נמשכים לעד, אם כי הם יכולים לעצב מחדש את המרוץ. אם האריס תשמור על כוחה לאחר שאור הזרקורים ייעלם, השאלה הבאה תהיה האם תהיה גמישה מספיק כדי להתמודד עם הקשיים שבדרך. עד כה לא היו לה טעויות של ממש; מתישהו זה יקרה.
האם טראמפ יכול להגדיר מחדש את האריס? לא רק שהאריס שיפרה את תדמיתה; הרפובליקנים וטראמפ לא הצליחו לפגוע בה. הם התמקדו בגל של עלבונות וכינויי גנאי, אך לשווא. מדוע? התשובה נעוצה בחלוקת ההתקפות לכמה קבוצות, סבור הטיימס.
עלבונות אישיים נכשלו משום שהם לא מכוונים כלפי היושרה שלה, כי אין לה שלדים בארון. אין סיבה שלא לחבב אותה ברמה האישית, בלי קשר לפוליטיקה. התפיסה של עבר נקי היא משמעותית בעידן הציני הנוכחי, ודאי מול זה של טראמפ, המזין את התחושה שהמערכת מושחתת ופועלת לטובת האליטות ולא למען הציבור. האריס הייתה צריכה להדגיש זאת יותר בוועידה הדמוקרטית.
התקפות מבוססות מדיניות הצליחו רק מעט יותר. בסקר האחרון של הטיימס, פחות ממחצית המצביעים במדינות המפתח אמרו שהאריס ליברלית או פרוגרסיבית מדי, למרות שהיא ניהלה קמפיין נוטה לשמאל לפני חמש שנים. היא אומנם אימצה כמה דעות של השמאל, אך לא זכתה בתמיכתו, בשל הטענה שלקמפיין שלה לא היו עקרונות של ממש.
התקפות על הפכפכנותה זכו ליותר אוזן קשבת, אך תכונה כזאת לרוב איננה פוגעת בצורה משמעותית במועמד, אלא אם היא באה לידי ביטוי במסר המרכזי שלו. ג'ון קרי ומיט רומני ניסו לנהל קמפיין נגד עמדותיהם-שלהם – בנוגע למלחמה בעירק ואובמהקר – ונפגעו. הרפובליקנים ערים לכך, ולכן טוענים שעמדותיה ב-2019 ולא אלו הנוכחיות הן המשקפות אותה.
התקפות גזע ומגדר נכשלו אף הן. ההסבר לכך מצדיק מאמר נפרד, מעיר הטיימס. יש הסברים אפשריים רבים לכישלון זה, כולל הסבר סקסיסטי: החיוך של האריס והסגנון העליז שלה עולים בקנה אחד עם הציפיות מאישה. מכל מקום, התקפות אלו אינן מרכזיות מבחינת קמפיין טראמפ – לפחות כרגע.
התקפות לפיהן היא אינה מייצגת שינוי, אשר התגברו בימים האחרונים: היא חלק מהכישלון של ממשל ביידן. בניגוד לאחרות, הללו מכוונות לליבת החוזקה שלה: התחושה שהיא מייצגת שינוי. הסקר האחרון במדינות המפתח העלה, שמחצית מהמצביעים סבורים שהיא תביא שינוי בכיוון הנכון – קצת יותר משיעורם של אלו שאמרו זאת על ביידן. יציבות החוזקה שלה תלויה בין היתר בשאלה מדוע המצביעים לא היו מרוצים מביידן וממצב המדינה. בלא ביידן במרוץ, התשובה יכולה להכריע בו.