אני מצר על כך, שיש לי שיח כואב עם פרשת השבוע - פרשת "רְאֵה" וזה בא לידי ביטוי בהתרסה שלי לגבי הכתוב בספר דברים פר' י"ג פס' ז' - י"א בציווי
להרוג כל אדם, גם אם הוא קרוב אלי ביותר, המנסה להשפיע עלי לעבוד אלוהים אחרים: "כִַּי יְסִיתְךָ אָחִיךָ בֶּן אִמֶּךָ אוֹ בִּתְּךָ אוֹ אֵשֶׁת חֵיקֶךָ אוֹ רֵעֲךָ...נֵלְכָה וְנַעַבְדָה אֱלוֹהִים אֲחֵרִים... לֹא תָּחוּס עֵינֶיךָ עָלָיו
וְלֹא תַּחֲמוֹל ...כִּי הָרוֹג תַּהַרְגֶנוּ, יָדְךָ תִּהְיֶה בּוֹ בָּרִאשׁוֹנָה לַהֲמִיתוֹ וְיַד כָּל הָעָם בָּאַחֲרוֹנָה. וּסְקַלְתוֹ בַּאֲבָנִים וָמֵת."
אני מצר על כך, שקשה לי לקבל את ההוראה בפרשת השבוע שלנו, שעם ישראל מקבל הוראה המחייבת כל אדם בישראל לבצע מעשה לינץ קולקטיבי של סקילת אדם, שבחר בדת אחרת, וכל אשמתו שהוא מנסה להשפיע עלי ללכת בדרכו.
קשה לי לקבל, שדווקא בספר המקדש את החיים ניתנת ההוראה, המדגישה שגם אם מדובר בבן או בבת או אם, יש להרוג כי הסיתו אותי להמיר את דתי. הייתי מעדיף שהתורה תצייד אותי במטעני שיח עם מי שדעותינו חלוקות, בבקשו להניע אותי לקבל עלי דת אחרת ובוודאי
לא לתת לי התר להורגו ולבצע סקילה המונית. הגם שאני יודע, שאין הדבר הוא בר ביצוע היום, כואבת לי ההתנסחות בספר הספרים, המצדיקה וגם מחייבת את ההוצאה להורג של בן או בת, גם אם מדובר בהיסטוריה הרחוקה של עם ישראל.
במיוחד בימים אלה של שסע חברתי ופרצי שנאה, העולה לעתים קרובות מדי על פסי בוטות לשונית קשה, חשוב לפתח את הדפוסים של תובנות לשיח, המחפשים את הנתיבים לליבו של האחר. אין מקום שנקבל את השבת ונקרא בפרשת השבוע ביטויים, המחייבים הֶרֶג וסקילה של אדם, שביקש להמיר את דתו ומנסה לשכנע אותי ללכת בעקבותיו.
בשבוע רווי אלימות מילולית בוטה וכואבת בחברה הישראלית קשה לי לקרוא בספר היקר לי על ההיתר, ליתר דיוק מחויבות לביצוע מעשה של אלימות פיזית קשה לגבי מי שביצע משגה אידיאולוגי.
לצד השיח הכואב, שיש לי עם פרשת השבוע, יש לי גם שיח אוהב, אוהב מאוד למקרא הפסוקים כ"ח-כ"ט בפרק י"ד, בהם אנחנו מוצאים דאגה לגר, ליתום, לאלמנה וללויים שלא הייתה להם נחלה שתקיים אותם כלכלית והם היו פזורים בשבטי ישראל כדי לדאוג לקיום החיים בשלל נושאים - במישוריות החינוכית, הדתית, השיפוטית ועוד: "מִקְצֵה שָׁלוֹש שָֹנִים תּוֹצִיא אֶת כָּל מַעֲשֵר תְּבוּאַתְךָ בַּשָּׁנָה הַהִיא...וּבָא הַלֵּוִי, כִּי אֵין לוֹ חֵלֶק וְנַחֲלָה עִמָּךְ וְהַגֵּר וְהַיָּתוֹם וְהָאַלְמָנָה ...וְאָכְלוּ וְשָׁבְעו..."
אני מקבל באהבה את אלוהי החמלה על הַמְּדַדִּים בחייהם בשולי החברה ובאלו שתורמים לחברה, כפי שבא לידי ביטוי במהלך פרשת השבוע. אני מקבל באהבה את האלוהות המבקשת,
שבנדבכי הקיומיות של עם ישראל חייבת להיות הדאגה לחלש. קשה היה לי לקבל את הצד של הכוחנות ובמיוחד את ההיתר להרוג, כפי שקיבלה את ביטויה בתחילת הפרשה.