מלחמת יום הכיפורים נקראת כך כי האויב פתח בה ביום הקדוש ביותר לעם ישראל. מאז מצוין יום השנה למלחמה נוראה זו ביום שלאחר יום כיפור, כלומר צמוד אליו.
על אותו משקל, מלחמת חרבות ברזל (שם זמני) ראוי שתיקרא מלחמת שמחת תורה, כי האויב פתח במלחמה איומה זאת ביום חג בישראל, שבת וחג שמחת תורה. עוד בטרם נקבע השם מלחמת שמחת תורה באופן רשמי, החליטה ממשלת ישראל (החלטה 1525 מיום 17.03.24) לציין בכול שנה את יום כ"ד בתשרי (יומיים אחרי שמחת תורה) כיום זיכרון לאומי במדינת ישראל לאירועי 7 באוקטובר 2023 ומלחמת חרבות ברזל (שם זמני).
7 באוקטובר איננו יום הזיכרון הלאומי הרשמי שנקבע. השרה מירי רגב, הטוענת לאחריות על הטקסים הלאומיים, מן הראוי שתקפיד על יום הזיכרון הלאומי כפי שקבעה הממשלה שבה היא חברה (השנה מדובר על כ"ה בתשרי, כי כ"ד בתשרי חל בשבת). אבל, עדיף ונכון יותר להימנע כליל מטקסים כל עוד המלחמה נמשכת וחטופים ושבויים רבים, חיים ומתים, מוחזקים בשבי האויב. קל וחומר שיש להימנע מאירועים שנויים במחלוקת ומעוררי מחלוקת.
ומנגד, נוצר מחנה שלא ברור את מי הוא כולל ואת מי הוא מייצג, החותר לקיום אירוע זיכרון בפארק הירקון בתל אביב. יותר ויותר מתקבל הרושם שמחנה זה עומד לקיים מופע אומנים בפארק זה, כמו מופעי בידור שונים המתקיימים במקום. כידוע, מופע כזה איננו הנצחה וזיכרון. יותר ויותר גדלים הסיכוי והסיכון לכך שהאירוע יידרדר להפגנה פוליטית אופוזיציונית בסגנון בלפור וקפלן. יותר מדי שרלטנים חותרים להפיק רווח פוליטי מן המאבק של חלק ממשפחות השבויים והחטופים, ומן הכאב של משפחות אלה ושל המשפחות השכולות הרבות והמתרבות. ושוב, יש להימנע מאירועים שנויים במחלוקת ומעוררי מחלוקת.
עת הטקסים טרם הגיעה. מי ששואף לארגן טקסים, מכאן ומכאן, מן הראוי שיתאזר בסבלנות.