מנהיג של ארץ ומדינה פועל בדרך כלל ללא לאות למען ארצו ולמען עמו. כדי למקסם את הישגיו הוא מגייס ומניע את שריו ואת עוזריו לסייע בעדו הן בניהול היום יום והן בביצוע משימות ופרויקטים לאומיים החוזים פני עתיד. מנהיג נבון הרואה את טובת עמו יודע גם למחול על כבודו ולרתום את מתנגדיו הפוליטיים (האופוזיציה), כדי לתמוך בפעולותיו אם אלו משרתות את טובת העם ונקיות שיקולים זרים.
המנהיג ישאף ויפעל להותיר אחריו "חותם", בלשון אחרת "מורשת" של ערכים, בתקווה שלאורה יתחנכו הדורות הבאים. ואם זכה? הממשלות שיבואו אחריו יקדשו ערכים אלו לצרפם למאגר האתוס הלאומי. ישראל כמדינה צעירה היונקת את ערכיה ממסורת ישראל בונה ומגבשת את אופיה ודמותה התרבותית/דמוקרטית גם מדברי ומעשי המנהיגים שקמו לנו בישראל המתחדשת במאות ה-19 וה-20. להמחשה אציין מספר ערכים שהפכו לנכסי צאן ברזל בתרבות ישראל: -
- בן-גוריון:
א. יישוב והפרחת הנגב.
ב. צה"ל כצבא העם.
ג. דוגמה אישית של המנהיג - צריף בן-גוריון.
-
יצחק רבין:
א. מנהיגות צבאית - רמטכ"ל ששת הימים.
ב. ערך פדיון שבויים - החלטה על "מבצע אנטבה"
ג. חתירה לשלום - העמדת ערך השלום בראש יעדיה של ישראל.
ד. קבלת אחריות - על כישלון שחרור נחשון וקסמן, התפטרות בגין חשבון דולרי של אשתו.
- מנחם בגין:
א. ערך השלום - העדפתו על פני שטחים וגבולות.
ב. קבלת החלטות קשות - הפצצת הכור האטומי בעירק.
ג. חיי צניעות ופשטות.
-
יצחק שמיר:
א. תבונה מדינית - כושר עמידה ואיפוק במצבי לחץ - אי-תגובה על התקפת הטילים מעירק במלחמת המפרץ.
ב. חיי צניעות ופשטות.
בניגוד לכל אלו בימים הללו שרויה ישראל (החברה ובמדינה), במשבר קשה על הזהות והערכים, משבר המאיים על עתידה ועל עצם קיומה של המדינה. המשבר הזה קורה במשמרתו של בנימין נתניהו ראש ממשלה השולט ומנהיג את המדינה זה קרוב לעשרים שנה. כדי לבחון את הישגיו ותרומתו לחברה ולמדינה, יהיה נכון לנסות להעריך ולעלות על הכתב את התשובות לשאלות: מה יהיה "החותם" שישאיר אחריו ואלו ערכים הטביע בחברה.
בתחילת דרכו הפוליטית נדמה היה כי לאחר חילוץ המדינה ממשבר כלכלי קשה, יוסיף לפעול ולהצעיד אותנו קדימה, אך עד מהרה הסתבר שכל מאמציו מכוונים לכס ראש הממשלה. מאז תקצר היריעה להכיל את המכות והנזקים שהוא מסב לחברה ולמדינה. כל אלו ירכיבו רשימת ערכים שליליים שלא ניתן יהיה למחוק ממורשתו.
- חיי מותרות ורווחה מנקרת עיניים.
- הרס מערכות שלטון ממלכתיים ודמוקרטיים.
- הגברת המחלוקת והפירוד בתוך העם תוך יצירת מחנות טעוני שנאה זה לזה.
- כניעה לקבוצות מיעוט-לחץ והעדפתם על חשבון הרוב.
- חוסר היכולת והרצון לקחת אחריות על מחדלים או להכריע בנושאים חיוניים לעתיד העם והמדינה (גיוס חרדים).
- אי-ייזום והגדרת פרויקטים לאומיים הצופים פני עתיד (כמו: עידוד עלייה המונית של יהודים).
- העדפת מינוי מקורבים ונאמנים על-פני אישים מקצועיים בעלי ערכים.
- טובת המדינה נמצאת בעדיפות שנייה על טובת המנהיג ומשפחתו.
- התנשאות וזלזול בסובבים אותו.
הפרשייה האחרונה של "הפקת" אירוע הזיכרון לאסון 7 באוקטובר מעידה כ-1,000 עדים על רצונו וכוונתו לפלג ולהעמיק את השנאה בין המחנות. הוא בחר באישיות השנויה במחלוקת (והשנואה) להפיק את הטקס. לא די שלא שיתפה ולא התייעצה עם מרבית נפגעי האסון - תושבי הקיבוצים בעוטף, אלא החליטה בהכוונת מכוון לקיים את הטקס באופקים ושדרות, ובכך להעמיק את תהום הניקור ולהרים את חומות השנאה בין השמאל - תושבי הקיבוצים ובין הימין - תושבי אופקים ושדרות. למה? ככה!
זו מורשתו של נתניהו והיא חורבנה של החברה והמדינה. הוא לא יזכה להיכלל ברשימת המנהיגים ואנשי הרוח שעיצבו את דמותה של המדינה המתחדשת כמו: חיים ויצמן, זאב ז'בוטינסקי, יצחק בן צבי, בן יהודה, שי עגנון, אחד העם, הרצל, בן-גוריון ויגאל אלון. אך ייזכר לדראון עולם וייכנס לרשימת המנהיגים/המלכים שהמיטו אסונות על עם ישראל כמו: ירבעם בן נבט, אחאב, שבתאי צבי, והוא אפילו לא ישווה לבר כוכבא שגרר את עם ישראל לחורבן אך היה פטריוט וגיבור-חייל אמיתי. מאידך ייתכן שההיסטוריונים חוקרי החורבן יישאו את שמו עם איתמר בן-גביר (נתניהו בן-גביר) כצמד שהביא לחורבן.