על-פי חישוביו של ספנסר, ישראל החזירה 146 מבין 250 החטופים. אומנם רובם הוחזרו בעסקה עם חמאס, אך הייתה זו הפעילות הצבאית שיצרה את התנאים לעסקה זו בנובמבר שעבר, בה הסכים חמאס לתנאים הרבה פחות טובים מבחינתו מאשר למשל בעסקת שליט. לגבי הנותרים, עדיין קיימת תקווה שישוחררו במו"מ עם מה שנותר מהנהגת חמאס. ישראל גם הבטיחה את גבולה הדרומי. ימים אחדים לאחר 7 באוקטובר היא שלטה בכל המעברים לעזה ובכל הפרצות בגדר דרכן חדרו אנשי חמאס. תושבי העוטף חזרו ברובם לבתיהם וסכנת הטילים פחתה משמעותית. בשבוע של 7 באוקטובר נורו 6,000 טילים; בשבועות האחרונים מדובר בטילים בודדים ואפילו באפס. ישראל גם מוסיפה עוד שכבת הגנה בדמות רצועת ביטחון ברוחב של קילומטר בתוך הרצועה ושליטה במסדרון נצרים החוצה את הרצועה. מה שמותיר את המטרה של הרס חמאס. רבים טוענים שזוהי מטרה בלתי מציאותית, משום שפעולה צבאית אינה יכולה לחסל את האידיאולוגיה של חמאס. אלא שישראל צריכה להשיג משהו הרבה יותר צנוע: להרוס את חמאס מבחינה פוליטית, דהיינו לסלק אותו מהשלטון ברצועה. והיא חייבת להרוס אותו מבחינה צבאית – כלומר, להביא אותו למצב בו לא יוכל לפעול בצורה מסודרת בשטח שבשליטתו וכך למנוע ממנו לחזור למעמדו ערב המלחמה. מעמדו של חמאס כיום מעורער בהרבה מכפי שהיה ב-7 באוקטובר. הוא אומנם הכוח הפוליטי העיקרי, אך עליו להרוג את מתנגדיו כדי למשול. הביקורת הגוברת עליו ברשתות החברתיות ובתקשורת הבינלאומית מוכיחה שהוא מאבד את שליטתו ברצועה. ומה שמשמעותי יותר: בניגוד למצב בתחילת המלחמה, ראשי הרשות הפלשתינים מרשים לעצמם כעת למתוח ביקורת פומבית על הארגון. בעודו נאחז בשלטון, חמאס איים שיתקוף כל כוח ערבי שייכנס לרצועה. הוא גם גונב ומוכר סיוע בינלאומי המוזרם לרצועה, שהפך לאחד מאמצעי השליטה האחרונים שבידיו. מותו של הנייה יקשה עליו עוד יותר לקיים את הרשתות הפוליטיות הבינלאומיות והתשתית הכספית שהיו חיוניות למימונו. הרס יכולותיו הצבאיות של חמאס היא משימת אדירים, מציין ספנסר. הארגון השקיע 15 שנים ומיליארדי דולרים ביצירת רשת טרור חמושה היטב הפרוסה בכל הרצועה. היו לו 40,000-30,000 לוחמים, 20,000-15,000 טילים, יכולת ייצור של טילים ותחמושת ו-500 ק"מ של מנהרות (יותר ממערכת הרכבת התחתית של ניו-יורק), חלקן בעומק של 60 מטר. ישראל רשמה התקדמות ניכרת בחיסול יכולות אלו: היא הרגה 17,000 מהלוחמים, הרסה 22 מבין 24 הגדודים, חיסלה שלושה מבין חמשת המח"טים, 20 מג"דים ו-150 מפקדי פלוגות, ושללה מהארגון את יכולת ייצור הנשק. ישראל גם חיסלה את מפקד הזרוע הצבאית, מוחמד דף, ואת האיש מספר שלוש בארגון, מרוואן עיסא. לא ניתן לומר מהו שיעור המנהרות שהושמדו, כי צה"ל טרם גילה את כולן; התהליך הזה יקח שנים. אבל ישראל השמידה את רוב המנהרות החשובות ביותר, כולל שתיים באורך של שני קילומטרים שנועדו להתקפות בישראל. מנהרות שעברו לסיני וכאלה ששימשו כמרכזי פיקוד ושליטה. בנוסף להצרת רגליו של חמאס ברצועה, ישראל בודדה מן העולם החיצוני. גבול עזה-מצרים מצוי בשליטת ישראל וכוחותיה מוצאים והורסים בצורה שיטתית את המנהרות שמתחתיו. בלי נתיבים אלו, חמאס מנותק מהסיוע החיצוני העיקרי.

אולם, מזהיר ספנסר, למרות כל ההישגים הללו – ישראל תפסיד בסופו של יום אם לא תוכל להבטיח חלופה לחמאס כגוף שימשול ברצועה. זה מה שקרה לארה"ב בווייטנאם ב-1975 ובאפגניסטן ב-2021. כעת חובה על ישראל ליצור את התנאים שיאפשרו למנהיגות חדשה בעזה לשרוד. הצעד הראשון הוא להפחית את יכולותיו של חמאס, כך שכוח זר יוכל להיכנס לרצועה ולספק ביטחון לריכוזי התושבים. כאשר גוף חדש, למשל הרשות הפלשתינית, יטול את השליטה, ישראל תצטרך לספק לו סיוע ביטחוני כולל פעולות נגד הטרור. צה"ל לא יצטרך לשהות באופן קבוע ברצועה; השלטון החדש הוא שיעסוק בהפחתת ההקצנה, בפירוק הנשק ובפיוס. אם תתמוך בו בארגון הסיוע הבינלאומי ובמתן האפשרות לשקם את הרצועה, ישראל תראה לפלשתינים שהיא מחויבת לכך שיהיה להם עתיד טוב יותר בלי חמאס. כך להבטיח עתיד כזה, יש להרוס את חמאס כך שלא תהיה לו תקווה לצוץ מחדש. ישראל חייבת לעשות זאת בהתאם לחוק הבינלאומי ולהשיג תמיכה עולמית ופנימית כדי שפעולותיה הצבאיות יהיו בנות קיימא, מדגיש ספנסר. אלא שכרגע ישראל מפסידה במאבק על דעת הקהל, והיא לא מצליחה להסביר כיצד פעולותיה היום-יומיות משתלבות במטרותיה האסטרטגיות. העולם רואה רק תמונות של הרס, בלי להבין כיצד המלחמה נגד חמאס מתקדמת או כיצד התנהלו בעבר קרבות דומים בשטח בנוי. אין דוגמה היסטורית זהה למלחמת חרבות ברזל מבחינת מספר הלוחמים שהתערבבו באוכלוסייה בשטח בנוי ומבחינת מערכת המנהרות, אבל יש כמה קרבות בני השוואה. בקרב על מוסול שבעירק ב-2017-2016 נהרגו למעלה מ-10,000 אזרחים כאשר ארה"ב ובעלות בריתה נלחמו נגד 4,000 אנשי דאעש – יחס אבידות של 1:2.5. בקרב על מנילה שבפיליפינים ב-1945 נהרגו 100,000 אזרחים במערכה נגד 17,000 חיילים יפנים, יחס של 1:6. היחס בעזה הוא 1:1 או לכל היותר 1:3 ומצוי בצד הנמוך של הטווח ההיסטורי. נטרול חמאס והבטחת שלטון חדש בעזה הוא הסיכוי הטוב ביותר של ישראל לתקן את הנזק למוניטין הבינלאומיים שלה, סבור ספנסר. ישראל חייבת להראות כעת שיש לה תוכנית להמשך. מדינות מפסידות במלחמות כאשר ממשלותיהן, אזרחיהן ובעלות בריתן אינם מבינים את האסטרטגיה, הטקטיקה ולוחות הזמנים להשגת יעדיהן. ההוגה הצבאי הסיני סאן טסו היטיב לסכם זאת: "אסטרטגיה בלי טקטיקה היא הדרך האיטית ביותר לניצחון, וטקטיקה בלי אסטרטגיה היא הרעש שלפני תבוסה". כיום העולם רואה בעיקר את הטקטיקה של ישראל בדמות הנפגעים האזרחים. אבל כדי לנצח, ישראל חייבת להדגיש את האסטרטגיה שלה. היא חייבת לממש את הישגיה מול חמאס כדי לקדם פתרון פוליטי. אם ישראל לא תצליח לסלק לחלוטין את חמאס, לפרז את הרצועה ולתמוך בשלטון חדש, חמאס יתאושש ויחזור להילחם – מתריע ספנסר. התוצאה לא תהיה ניצחון לישראל או לאיזור. לכן, ישראל חייבת לנצל את הרגע בו ידה על העליונה וחמאס במנוסה.