לפני שבוע וחצי נפל בעזה אורי אשכנזי נחמיה, בנה של בת דודי. לפי מה שסיפרו הוא היה בפריצת ציר לאיתור חטופים, כאשר נורה על הטנק שלו טיל נ"ט שהרג אותו. בן 19 בנופלו, כל החיים לפניו, ואינם עוד. זו לא נחמה, אבל המחשבה שהוא נפל בעודו במשימה למצוא חטופים עוזרת קמעה למשפחה, מעניקה מעט משמעות למוות הנורא, הוא הלך כגיבור. גם במכתב הפרידה שהוא השאיר הוא התייחס לזה וכתב "ואם הצלחתי וקידשתי חיי אדם בלכתי - אני לא מצטער על כלום. הצלחתי ונכשלתי במשימתי בו זמנית". הצלת החטופים הייתה בנפשו, בכול משמעות אפשרית. אחד הקצינים מהגדוד שלו סיפר בשבעה שכולם שם מוכנים להקריב את חייהם למצוא חטופים. אם צריך למות בשביל זה - אז זה מה שיהיה, כך הוא אמר. כל יום חיילים וחיילות מחרפים את נפשם בניסיון להציל חטופים. הם עושים את זה בשליחות המדינה, שמסכנת אותם כדי להציל את האחים והאחיות שלנו שנמצאים בעזה. מי ששולח את החיילים האלו לסכנת מוות למצוא חטופים היא המדינה, היא שרשרת המפקדים עד לרמטכ"ל ועד לקצה הפירמידה בממשלה. אני לא יודע ולא רוצה לספור את כמות החיילים שנהרגו במשימות איתור והצלת חטופים כי החשבון הזה לא רלוונטי - כולם רוצים ומגויסים ורתומים להחזיר את החטופים, את כולם, אחרת החיילים לא היו נשלחים למשימות הרות גורל. ואז עולות האמירות שהמדינה/הממשלה בכלל רוצה להרוג את החטופים. היא רוצה "להיפטר" מהם. היא רוצה במותם. מתחילת השבוע זה נהיה בכלל מארש המחאה, "הממשלה רוצה שהחטופים ימותו". מה זה אומר על החיילים שנהרגו במשימות להציל חטופים? מה זה אומר למשפחות השכולות, שמנסות למצוא נחמה פורתא בכך שהבן לא מת לשווא? אתם אומרים להם שזה היה סתם, משחק פוליטי, שבכלל לא רוצים את החטופים חיים? שהמוות שלהם היו בשביל "כאילו"? אין לי שום טענה כלפי המשפחות עצמן, אני לא דן אותן כי אני לא במקומן; הן יכולות להגיד שנתניהו רוצה במותם, שהרמטכ"ל צריך לתת את הילד שלו לחמאס, הכל מופרך לחלוטין ולגיטימי בעת ובעונה אחת. אבל מה בנוגע לאלו שלא במשפחות, שמהדהדים את הטענות האלו, שיוצרים את האמירה שהממשלה רוצה את החטופים מתים - אתם חשבתם מה זה אומר להורים השכולים? אלו שאין להם אפילו תקווה, כלום, הילדים שלהם כבר לא יחזרו בשום מקרה, ומה שנותר להם זה למצוא משמעות במוות ולהמשיך הלאה - איך הם מוצאים משמעות במוות שאתם טוענים שהיה סתם? איך מכילים את הטענות שלכם שהמוות של היקר להם היה משחק ציני? ואיך הורים שהילדים שלהם כרגע בעזה אמורים להרגיש עם הטענות האלו, כשהבן שלהם מסכן את חייו, ואתם מתייחסים לזה בזלזול כי הממשלה "לא באמת רוצה חטופים"? אני לא יודע אם צריך לסגת מפילדלפי במסגרת עסקה, וזה לא רלוונטי לדיון הזה. כרגע אנחנו בעיקר עושים עסקות עם עצמנו, כשהאויב הפסיכופט ממילא מסרב לכל דבר שאינו מהווה ניצחון עבורו והפסד שלנו; אבל גם בהנחה שצריך לסגת מפילדלפי, וצריך לנהל דיון חשוב ונוקב על המחיר ועל התמורה ועל המשמעות של זה, למה הדיון הזה צריך לבוא על חשבון המשפחות השכולות שאיבדו את היקר להן מכל? למה זה צריך להיות דרך זלזול בהקרבה העצומה שחיילים וחיילות עושים להצלת חטופים, כאילו זה היה מאמץ סרק כי "הממשלה לא באמת רוצה חטופים"? אין פה תחרות בין משפחות חטופים למשפחות שכולות, אפשר וצריך לנהל את הדיון החשוב ואת הביקורת כלפי הממשלה הזה בלי לפגוע בכבודם של הנופלים או בהקרבה של אלו שמחרפים נפשם לטובת הצלת חטופים. כל מה שצריך זה להפסיק עם מחול השדים המטורף הזה והטענות המרושעות שהממשלה "רוצה חטופים מתים". צריך לדעתכם לסגת מפילדלפי כי המחיר שווה הצלה של X חטופים? תגידו את זה, אל תהפכו את הטענה שלכם לצעקות מחרישות אוזניים שהמדינה הורגת חטופים. אל תכנו את מי שרוצה עסקה טובה יותר שתביא יותר חטופים "אוכל מוות" או הורג חטופים רק כי יש לו דעה אחרת. זה מכוער ונבזי ומטופש. תנהלו דיון ביקורתי נוקב, אבל כמו בני אדם, עם רגישות לאחרים מלבד לעצמכם. אל תיקחו את הדיון הזה למקום דמוני, מרושע, אכזרי, שמקטין את הקורבן של הנופלים ושל המשרתים. אורי הלך כגיבור, הוא הלך בשליחות המדינה להציל חטופים. אל תצעקו ליד ההורים שלו שזה היה מוות מיותר, כי "המדינה לא באמת רוצה להציל אותם" - זה שקר אכזרי, זה להיות נבזי כלפי מי שרוצה לשמוע שהבן שלו נפל על קידוש החיים, שרוצה לשמוע שמעריכים את הקורבן שעשה לטובת המשימה הקדושה של הצלת חטופים. הניחו להם להתאבל ולהאחז קצת בכך שהוא נפל כגיבור, הם לא צריכים לשמוע אתכם צועקים שזה היה בכאילו. הניחו לזה. די.