איך אפשר להחליף את השלטון בישראל מהרגע להרגע? כיצד יכולים אנו להעביר את השלטון לידי השמאל כבהרף עין ולתת צ'אנס לגישה אחרת, גישה פשרנית כלפי דרישות העולם, דרישה פשרנית כלפי דרישות החמאס? כיצד יכולים אנו להזיז את ראש הממשלה בנימין נתניהו באורח מיידי מכסאו?
ובכן השיטה היא פשוטה, על השמאל להבטיח לחרדים את מה שנתניהו לא יכול להבטיח להם בנושאים שונים כי היועצת המשפטית לממשלה מונעת ממנו, ולהעביר את החרדים לתמיכה בשמאל, באשר כבר נקעה נפשם מאיתמר בן-גביר וחבריו, ואם הם יקבלו את מה שהם רוצים בעניין הגיוס ובעניין התקציבים, ואפילו קצת יותר, הם יחצו את הקווים לשמאל בלי להניד עפעף. החרדים הם ענייניים מאד, לשון מאזניים, הולכים עם מי שנותן יותר, ובמקרה שלנו הרבה יותר.
ברור לכולנו שהפוליטיקה היא אומנות המצוי ולא אומנות הרצוי. דוד בן-גוריון הבין זאת, עשה לעצמו סדרי עדיפות ואת כל מה שלא היה בראש סדרי העדיפות הוא דחק לקרן זווית. מנחם בגין ידע לעשות זאת, וכך משך את החרדים (אי גיוס גורף) ואת עדות המזרח (פרויקט שיקום השכונות) לחיק הליכוד, שמעון פרס ידע גם הוא. אבל הנפילים האלה כבר לא איתנו, והננסים שבסביבה, יאיר לפיד, בני גנץ וחבריהם רוצים לצאת עם כל תאוותם בידם, ולכן הם לא בשלטון וגם לא יהיו בשלטון.
אם באמת אכפת ללפיד ולגנץ מהחטופים, מדוע הם עושים פוליטיקה על גבם? אנא יגייסו את החכי"ם החרדים אליהם, כמובן תוך ויתורים מרחיקי לכת. אם אפשר לוותר לחמאס ולחיזבאללה, ודאי אפשר לוותר לחרדים. יבצעו מהפך שלטוני בהצבעת אי-אמון קונסטרוקטיבי, על בסיס הסכם קואליציוני על-פי חוק, פומבי כמובן עם החרדים, והופס צה"ל מפסיק את המלחמה, נסוג מעזה, החיזבאללה עובר מצפון לליטאני, יישובי הצפון חוזרים לבתיהם, החטופים שבים הביתה והכל דבש.
האם לפיד וגנץ מעדיפים פוליטיקה על החטופים? ודאי, לולא היו מעדיפים פוליטיקה, היו מגיעים להסכם פשרה מרחיק לכת עם החרדים, מושכים אותם מידי נתניהו, נותנים לחרדים את מה שנתניהו לא חלם מעולם לתת להם ונגמר הסיפור של שלטון הימין, לפחות לכמה שנים.
פשרות? ודאי שחובה להתפשר, כל מי שבאמת לוחם למען החטופים, כל מי שבאמת חושב שהמלחמה מיותרת, אנא יוותר לחרדים לעוד כמה שנים, יחבק אותם אל חיקו, יכבוש את השלטון מיידית, ימגר את החמאס בשיטות אחרות שאינן מלחמה, ימגר את החיזבאללה בשיטות אחרות שאינן מלחמה, יביא שלום על ישראל ואת עניין החרדים אפשר לדחות לימים של שקט, לא?