בשבוע האחרון צפון הארץ ספג מכות קשות לאור יום. בלילה שבין שבת לראשון, שוגרו 50 רקטות לעבר קריית שמונה והיישובים הסמוכים, כאשר חלקן פגעו ישירות בבתים. לרוע המזל, המציאות הזאת הפכה להיות השגרה שלנו מהר מדי. אני יושב ועוקב אחרי מהדורות החדשות ולא יכול שלא לתהות איך התדרדרנו למצב שבו אירוע כמו שיגור של 50 רקטות בלילה אחד מופיע רק כידיעה שלישית או רביעית במהדורה.
כול אחד צריך לנסות לדמיין את הלילה שעבר על תושבי האזור - איך מרגישים הילדים שמתעוררים בזעקות האזעקה, האם אפשר בכלל לישון? אלה ילדים שגם כך סובלים מסיוטים מתמשכים. בתור מי שהיה ממייסדיו של קיבוץ אפיק ברמת הגולן והייתי לשעבר יושב-ראש ועד יישובי הגולן, אני פשוט מתבייש באיך שהממשלה הפקירה את הצפון והתושבים.
ההתנהלות הרופסת של הממשלה הנוכחית מול חיזבאללה היא המשך ישיר של מדיניות ההכלה שהובילה אותנו במשך עשור וחצי, תחת הנהגתו של בנימין נתניהו. האירועים שמתרחשים מול עינינו הם תוצאה ישירה של סדרת החלטות כושלות ומתמשכות.
ב-13 במרס 2023 אירע פיגוע ליד צומת מגידו, שאורגן בפיקודו של נסראללה. מערכת הביטחון דרשה להגיב, אך ראש הממשלה מנע כל פעולה תגובתית. ב-21 ביוני אותה שנה, חיזבאללה הקים אוהלים עם חמושים בצד הישראלי של הגבול בהר דוב. וגם אז, במקום לנקוט בפעולה ולהסיר את האיום, נתניהו הורה להימנע מכל צעד אקטיבי.
מאז תחילת המלחמה, גורמים בכירים במערכת הביטחון מעידים כי כבר ב-11 באוקטובר היינו מוכנים לפעולה משמעותית מול חיזבאללה. המטוסים כבר היו באוויר, אך שוב נתניהו הורה להחזירם לבסיס.
אותו דפוס נמשך גם בהסרת האיום של ירי מאסיבי מצד חיזבאללה על תשתיות רגישות במרכז הארץ. צה"ל הציג שלוש תוכניות פעולה להנהגת המדינה, אך הקבינט בראשות נתניהו בחר בתוכנית המצומצמת ביותר, ואף מתוכה הסיר מרכיבים חיוניים.
המסקנה היא חד-משמעית—אנחנו עומדים בפני ממשלה שמדברת בקול רם אך פועלת בקול חלש. זו ממשלה רופסת ופחדנית שלא מסוגלת להגן על אזרחיה. ממשלה שאיבדה את הצפון, תרתי משמע.