שמיים וארץ - והעימות: קאמלה האריס נגד דונלד טראמפ, ולהפך. בעלי דעה מיחסים חשיבות עליונה לעימות בין שני המועמדים לנשיאות ארה"ב ואנו סבורים כי מגזימים כל אלה הקובעים כי המנצח\ת בעימות - לפי התרשמותם - הוא או היא יזכו בהתמודדות על הנשיאות ויכבשו את הבית הלבן. אתרי החדשות, בבוקר שאחרי, עוסקים ומעסיקים את הכלל בקביעות למיניהן, תחת רושם העימות כי מפגש משודר בטלוויזיה שנמשך כ-60 דקות לערך - הוא שיקבע מי יהיה הנשיא/ה של ארה"ב. ואנו, בכול הכבוד, חולקים על קביעה זו לפיה העימות מכריע את ההתמודדות על הבית הלבן. ונשאלת השאלה: האם אחד משני המתמודדים שאולי כשל בלשונו, ואולי אף טעה בשמו של החודש בו נערך העימות - ראוי שייבחר לנשיא? הנה, הנשיא היוצא ג'ו ביידן, לא נתגלה כנואם מושלם, ואפילו כשל בלשונו פעמים אחדות, ולא ייחשב לאחד הנשיאים המוצלחים של ארה"ב. כי המצביע בארה'ב, הניצב מול שמות שני המתמודדים, אינו קובע את הכרעתו למי ייתן את קולו אך ורק לפי התרשמותו מצפייה בעימות. ואולי מתרוצצים בקרבו, לפני שיצביע, שיקולים נוספים, ולא רק קביעת הפרשנים בסוגיה "מי ניצח/ה בעימות". למשל, יש להניח כי ישנם מצביעים שלא יצביעו ב-5 בנובמבר למועמד יהודי ( וכי פסו אנטישמים בארה'ב?). ומצביע אחר יבטא את אכזבתו מביצועי צרור המניות ברשותו ועל כן "יעניש" את המתמודד אשר גרם לירידות בשוק המניות. את אכזבתו יבטא המצביע בקלפי. וכמובן, הרי ישנם אין ספור שיקולים המתרוצצים בנפשותיהם של המצביעים, ותוצאות העימות אינן המכריעות בסופו של דבר. האם ניתן לומר כי מתמודד שהתברך בכישרון רטורי נדיר - אך כושל בפיקוד על כוחות הביטחון של ארה"ב - הוא שייבחר לנשיא, כי בערב אחד של עימות הפליא "להכות" את מתחרהו על הנשיאות, והרשים בביצועיו הרטוריים פרשנים וצופי טלוויזיה. עובדה, למשל: כאשר התמודד רונאלד רייגן על הנשיאות היו שהטילו ספק אם גילו המתקדם יהיה לו לרועץ. ובכן, אין חולקים על כך כי רייגן נחשב לאחד מחשובי הנשיאים. האם זכה בנשיאות רק על שום כישרון המשחק שלו, בהיותו נודע כשחקן-כוכב? מסקנתנו: כמה עשרות דקות של עימות בין שני מועמדים - לא הן בלבד יקבעו מי ינהיג את המעצמה הגדולה בתבל. בהצבעה חשאית, בוודאי נתקשה לפענח מה חולף בנפשו של המצביע, בהתיצבותו מול מכונת ההצבעה. והעימות בו צפה המצביע, ובו צפו גם עשרות מיליוני מצביעים, אינו המנגנון הנפשי, הבלעדי, הקובע את העדפתו של המצביע.