עשרה חודשים עברו מאז שהתחילה מלחמת חרבות ברזל, אשר בעקבותיה פונו עשרות אלפי תושבים המתגוררים בגבול הצפון.
לצד חוסר הוודאות המטרידה סביב מועד חזרתם של תושבי הצפון לבתיהם, חייבים לתת את הדעת כי מהלך כזה דורש בראש ובראשונה בנייה מחדש. בנייה של אמון ואמינות, בנייה של ביטחון אמיתי ונראה לעין, בנייה ושיקום תשתיות ובתים. ובעיקר נדרשת בנייה של חברה, שייכות וחברות. כוחות מנהיגות רבים פגשנו, קולות אזרחים נשמעו בפעולות רבות ומגוונות, ויידרשו תוכניות מורכבות כדי להעפיל למרומי החברה הנכונה לחיים בצפון ישראל.
מהיכרותי ברמה המקצועית את העשייה החברתית בצפון, בנוסף להיכרותי עם העשייה ברשויות ערביות רבות בצפון בכלל ובימי המלחמה בפרט, אני למדה על הפער הגדול בין חדרי הדיונים והמצגות מאירות העיניים לבין פעילות מקצועית מעורבבת ביצרים, רגשות, אינטריגות, פוליטיקה ועוד.
הנחת המוצא היא ש"נדרש כפר שלם לגדל ילד", גישה שבאה לביטוי כבר שנים רבות בבניית מנגנונים בין משרדיים ורב מגזריים, אולם המפגש בשטח אינו מעיד על הצלחה משמעותית. תפיסת האדם במרכז גם היא רווחת שנים ארוכות ועדיין איננו פוגשים התבוננות על צרכי הפרט ובניית מערך שירותים מותאם, דיפרנציאלי, רגיש שונות, פזור גאוגרפית ותרבותית. אירועי השנה הזו מחייבים לא שיקום כי אם דרכי פעולה והתנהלות שונות במטרה לבנות מחדש, אחרת, טוב יותר, את איכות החיים בצפון ישראל.
יש לנו אחריות חברתית לדחוף למעשים אחרים, ייחודיים, חדשים באמונה שיביאו לצמיחה אמיתית וקיימות מספר דרכים ליישם זאת:
1. מנהיגות גאוגרפית - תושבים ואנשי מקצוע שיכולים להשפיע באמת. לצד תוכניות מנהיגות, בניית פורומים לנושא/תוכן/משימה משותפים - להעמיד תקציבי פעולה משמעותיים ויכולות אמיתיות לקבל החלטות. (רבות מתוכניות המנהיגות מביאות לכתיבת תוכניות יפות שאין כל אפשרות להגשימן). מנהיגות גאוגרפית יכולה להתבסס על אשכולות או כל מכשיר אחר, העיקר שלא תתבסס רק על מנגנונים קיימים כמו מועצות ורשויות.
2. מנהיגות מקצועית - הכאבים והקשיים הרי מוכרים ולרוב משותפים. מצוקת אנשי מקצוע מבוססת על מחסור בהון אנושי ומשאבים אך גם, בגלל השחיקה בכלל ובחודשי המלחמה בפרט, יש ייאוש, אכזבה, חוסר אמון ואמונה. הטיפול באלו צריך לכלול תמריצים ותגמולים לעבודה, הנחות והגדלת זכאות לדיור וחינוך (מעונות יום, תשלומים לחוגים ועוד).
כמו-כן יש לדאוג לתהליכי הכשרה מקצועיים (כלים מתקדמים ויוקרתיים לטיפול בטראומה, קורסים מרחיבי התבוננות מקצועית ועוד) ולהקמת קבוצות שייכות מקצועית רחבות - בניית מנגנוני התייעצות, חשיבה ושייכות ארגונית לפי מיקוד מקצועי (פורומים לעוסקים בילדים בסיכון שאינם רק מפגשים בוועדות החלטה/פורום לעסקים בצעירים יתד + מרכזי צעירים וכו). מנהיגות מקצועית צריכה להיות אזורית, נגישה וקרובה, מנוהלת בידי אנשי מקצוע ומומחים הפנויים לכך.
3. מיקוד בליבת הפעולות המביאות מוביליות חברתית - זאת במטרה לאפשר יכולות בחירה. חשוב שיהיו ריבוי הזדמנויות וחיזוק יכולות אישיות. לצד שיפור מערכות חינוך וחינוך בלתי פורמלי נדרש לתת מענה רחב, אזורי, לגיל הרך בדגש על התפתחות הילד ומניעה/מיקוד במשפחות מעמד ביניים שהמלחמה מביאה לעוני בקרב מעמד זה ובקרב עוד פלחי אוכלוסייה.
4. עקרון פעולה - התבססות על שירותים קיימים ומוכרים. צניעות וחוכמה יביאו להסכמות שבשביל לבנות חדש לא בהכרח יש להרוס ישן. קיימים לא מעט שירותים מוכרים ומתוקצבים בידי המדינה שניתן להרחיב, לשכלל, להתאים לצרכים נוספים. להתבסס על ידע, ניסיון ומתודולוגיות חדשות. מרכזי הגיל הרך ובעיקר יחידות התפתחות הילד, מרכז עוצמה, מרכזי צעירים ועוד, כל אלו יצטרכו תוספת ניהול ותקצוב.
עוד נדרש פיתוח מענים חדשים לחיבור ממשלה + רשויות מקומיות או אשכולות + חברה אזרחית. התפיסה מושתת על ההבנה כי המקצועיות הנחוצה לשירותים חברתיים דורשת מומחיות שיש קושי לייצר ברשויות יחסית קטנות, פזורות גיאגרפיות ורב תרבותיות. חברה אזרחית יודעת לייצר יזמות, חדשנות, פיתוח וגם להרחיב פעולה.
היום, חברה אזרחית פועלת מחוץ למסגרות בזכות תרומות או כספק זוכה מכרז של המדינה והרשויות (כמובן יש עוד מודלים). כדי להרחיב, להעשיר ולקדם עשיה חברתית נדרש חיבור בין המומחיות של ארגוני חברה אזרחית לעבודת השלטון המרכזי/רשותי. המודל המוכר של פיילוט בהיקפים שונים, מתקשה להפוך לתוכנית ארצית ואפילו אזורית, לרוב בגלל קשיי מימון, הטמעה וניהול.
מודל נוסף, מכרז משרד הרווחה למערך נושמים, מביא פתרון ייחודי לשמירת המדיניות בידי משרד הרווחה, אחריות בתוך הרשות המקומית והפעלה של חלקי ההכשרה וההדרכה, וכן סל מענים פרטני ומערכות מידע בידי ספקים חיצוניים. ניתן ללמוד ממודל זה. החברה האזרחית, שימי המלחמה הראו את יכולותיה, לא תוכל לעבור לפעילות לאורך זמן ללא משאבי מדינה. חוק חובת המכרזים וחוקים נוספים, יחד עם כניסת חברות עסקיות גדולות לעולם השירותים החברתיים, מאיימים על היכולת להרחיב את המענים לשנים. הפתרונות האפשריים לכך:
שינוי מבנה "מיזם משותף". תוכניות/פעולות/פתרונות משותפים המבוססים על מומחיות מוכחת של ארגונים חברתיים, במבנה 75% - 25% במימון. מחייב עמידה בהתקשרות ותחרות, מגוון מקורות מימון, פילנתרופיה ובעיקר - התקשרות ארוכת טווח. 10 שנים לפחות. זמן המאפשר העמקה, פיתוח ויזמות, התחדשות ומומחיות.
חיבור ארגונים: חברה אזרחית חזקה ומחויבת - עידוד אמיתי של ארגונים לעשות יחד למען מטרות משותפות. לא בחירת ארגון אחד אלא רשת ארגונים במטרה להביא שונות וגיוון. זה יכול לעבוד כאשר יעשו תהליכי בניית אמון אמיתיים. ניתן לבנות תהליכים המקדמים ארגונים קטנים וייחודיים בתוך מנגנוני פעולה של עמותות מבוססות ולמנוע הגדלה מיותרת של ארגונים תוך שמירה על זהות וייחוד. מאתגר, דורש משאבי ניהול והנחיה אבל לטווח ארוך מונע כוחות ואגו מיותרים. תחרות בונה ולא ההפך.
בקרה, פיקוח, מערכות מידע: הכרחי לבנות מנגנוני פיקוח ובקרה שאינם רגולציה טכנית. לשם כך, יש לבסס כל פעולה על מערכות מידע רלוונטיות היודעות לאסוף נתונים מאזרחים ומשתתפים, לשאול לדעתם ורצונותיהם, לאסוף פרטים כבסיס לקבלת החלטות, לייצר תקשורת מהירה וישירה דרך ערוצים קיימים וגם - לדרוש נתונים להתקדמות, לבחון השפעה וערך מעמיקים ולייצר צמתים לתיקוף, תיקון ושינוי נדרשים. בקרה מבוססת התקדמות במדדי תוצאה ואיכות במקביל.
פעולות רבות מתקיימות בימים אלו על-ידי הממשלה באמצעות מספר משרדים, מובילי החלטות ממשלה וראשי רשויות, מנכ"לי אשכולות ונפות, גופי פילנתרופיה ואזרחים רבים. פעולות חשובות, חכמות ורבות ערך. עם זאת מדובר בפעולות המעוררות חשש לריבוי וחוסר מיקוד, לפיתוח מקביל המייצר תחרות שאינה תמיד מקדמת, ודאגה להתמקד במוכר והידוע ו"לשכוח" חלקים מוחלשים שעלולים, כבעבר, להישאר עמוק במצוקה ובסיכון. דרושה מנהיגות שתוביל חשיבה ודרכי פעולה מותאמות.