בימים אלו, שהמשיחיות המשקרת והמשכרת מתמקמת במלוא עוצמתה במשרדי ממשלה המכריעים את גורלה של המדינה, כשהם גוררים אותנו למציאות חיים מדממת, חסרה לנו דמותו המוסרית והערכית של פרופסור ישעיהו ליבוביץ, שבימים אלו אנו מציינים שלושים שנה ללכתו. חסרה לנו היום הדמות של האדם הדתי ירא שמים, שהקפיד כל יום לפקוד את בית הכנסת "ישורון" בעיר מגוריו בירושלים. אדם שהקפיד על קיומה של כל מצווה בתורה, וניסה בכל כוחו לעלות על סדר יומה של החברה הישראלית נושאים שהדאיגו אותו. לצערי, לא הייתה אוזן קשבת לדבריו במקומות הקובעים את מדיניותה של ממשלת ישראל. כואבת המציאות, שיש קשב לשר בממשלת ישראל, המבקש לבנות בית כנסת בהר-הבית ובכך להצית את המזרח התיכון בתבערה של מלחמה, שאני חושש מתוצאותיה. צר לי, שלא היה קשב וניסיון לתכלל את משאלותיו של פרופסור ישעיהו ליבוביץ כדי להבטיח את הקיומיות היהודית. פרופסור ליבוביץ היה מודאג מעתידו של העם היהודי, עתיד החובק בחובו תופעה מדאיגה, כי הולך וגדל המרחק בין אורחות החיים והתרבות של רבים מיהודי התפוצות לבין כל מה שאפיין את העבר המשותף של העם היהודי. הוא הביע את דאגתו בהיפרדות ההולכת וגוברת בין הזהות היהודית ובין הזהות הישראלית. מה שכואב לי, כי חלקים גדולים בעם ישראל אינם שותפים לדעה, אותה הביע בנחרצות פרופסור ישעיהו ליבוביץ מעל כל במה, כי כל עוד אנחנו שולטים על עם אחר, מובטחים לנו חיים אך ורק על חרבנו. נקודת המוצא שלו בנושא זה הייתה מוסרית. לדעתו, זה היה משגה חמור שכבשנו את השטחים בעזה, ביהודה ובשומרון במלחמת ששת הימים. לכן הוא נאבק כדי שיאמצו את גישתו, המחייבת החזרת כל השטחים כדי שתקום מדינה פלשתינית לצידה של מדינת ישראל. פרופסור ישעיהו ליבוביץ ידע, שבתורת ישראל ישנה הבטחה אלוקית לעם ישראל שארץ ישראל היא ארצו. אך למציאות החיים המדממת במאבק בין שני העמים נקודת המוצא שלו הייתה מעוגנת בספר בראשית פרק כ"ג פסוקים ג'-ד,': וַיָּקֹם אַבְרָהָם... וַיְּדַבֵּר אֶל בְּנֵי חֵת - גֵּר וְתוֹשָׁב אֲנִי עִמָּכֶם". אברהם אבינו רואה עצמו שווה זכויות לבני עם אחר החי בארץ הזו. ישעיהו ליבוביץ מכיר בקיומו של עם נוסף החי בארץ הזו. השיח של אברהם אבינו כלפי בני חת לא היה יחס אדנותי, כך חייב להיות יחסנו לעם הפלשתיני החי בארץ ישראל. אסור שהיחס יהיה אדנותי. ואני מוסיף ברוחה של המשוררת האהובה עלי חיה קדמון - "תְּאוֹמִים יָלְדָה אוֹתָנוּ הָאָרֶץ הַזּוֹ". חשוב שנדע לאמץ את דרכו של ישעיהו ליבוביץ ששני העמים - העם היהודי והעם הפלשתיני - חייבים לכבד כל עם את מאווייו הלאומיים והתרבותיים של זולתו. השיח חייב להיות לא אדנותי, אלא שיח, כפי שהיינו עדים לו בהופעת אברהם אבינו השח עם בני חת, ילידי הארץ הזו - "גֵּר וְתוֹשָׁב אֲנִי עִמָּכֶם". את השיח הזה של אברהם עם בני חת חייבים לאמץ בני אברהם, בני יצחק וישמעאל, ולא לתת לכוחות הקנאות הדתית בשני העמים להכתיב את השיח, שתוצאותיו מציאות מדממת של טבח אכזרי ביהודים חפים מפשע כמו שראינו ב-7 באוקטובר 2023 והוא ממשיך לדמם וגובה מחירי דמים יקרים בחזית הדרומית מול החמאס, בחזית הצפונית מול החיזבאללה ובחזית המרכז מול פלשתינים ביהודה ובשומרון. ההיחלצות מהמציאות המדממת והכאובה אפשרית רק אם נאמץ את דרישתו של פרופסור ישעיהו ליבוביץ, שאין לנו זכות מוסרית לשלוט על העם הפלשתיני, שזכאי למדינה כפי שאנחנו זכאים למדינה עצמאית.