השם קיבוץ בארי מתקשר עם המחדל הכואב שפקד את מדינת ישראל שלא הצליחה להעניק ביטחון לתושביה, כשביום השבת ב-7 באוקטובר 2023 חדרו פלשתינים מעזה לקיבוץ בארי טבחו ב-101 חברי קיבוץ, חטפו 31 חברים, פצעו עשרות חברים, הרסו ושרפו בתים ובזזו רכוש. בקרב שהתפתח במהלך היום נהרגו גם 19 חיילים ו-8 שוטרים. היום אני מבקש לקשור את השם קיבוץ בארי לא עם האסון שפקד אותנו, אלא עם משורר אהוב עלי, אנדד אלדן, חבר קיבוץ בארי, שהשנה הוא מציין את יום הולדתו ה-100. יפה שבגיל 100 אחרי ששרד בנס את הטבח האכזרי ב-7 באוקטובר בקיבוצו הוא זוכה להערכה והוקרה בקבלת הפרס מטעם אקו"ם בסך 20,000 שקל על "עושר יצירתו ועל תרומתו הייחודית לתרבות הישראלית". אני רואה באנדד אלדן משורר ייחודי ומרתק, המשלב בשירתו עבריות תנכ"ית קדומה, ששרה על עובדי האדמה ורועי הצאן לישראליות של ימינו של עובדי אדמתה ורועי הצאן בקיבוצו, קיבוץ בארי. חברי קיבוץ שבזעת אפם הפכו אדמת לס מדברית לכרי דשא פוריים ומוריקים. רבים משיריו נוגעים בשכול, שירים רוויים בצער עם זיק של אור מנחם עם קסם של תפילה. אנדד אלדן מורד ביחס השגור בין הצליל למשמעות, והצלילים מעניקים לנו אווירה של תפילה, תפילה המייחלת למחר טוב יותר. מתוך הספר "שש שעות שחר" בהוצאת הקיבוץ המאוחד, שיצא לאור ב-2016 אני קורא את השיר "עַל קִירוֹת בְּאֵטרִי". שיר, שנכתב שמונה שנים לפני הטבח האכזרי שנערך בקיבוצו. יש בו עוצמות של כאב "מִמְּקוֹרוֹת וּמֵעֲמָקִים קְרוּעֵי קֹר עֵת קָרְאוּ אֶת הַקּוֹרֶה בִּכְאֵב, וְאוֹרוֹתֶיהָ נָפְלוּ לַעֲרָפֶל וַאֲפֵלַת לַיְלָה...." כואב לקרוא את השורה החותמת את השיר "יֵשׁ שָׁעָה רוֹחֶשֶׁת חֹשֶׁךְ, אָךְ יֵש שָׁחָר וְהִלָּה." אך השחר לא האיר ל-101 חברים בקיבוץ בארי שוחרי שלום, שנטבחו ולא ל-31 שנחפו 8 שנים לאחר שהספר "שש שעות שחר, יצא לאור. עַל קִירוֹת בְּאֵרִי עַל קִירוֹת בְּאֵרִי כָּתַבְתִּי קוֹרוֹתֶיהָ מִמּקוֹרוֹת וּמַעֲמָקִים קְרוּעֵי קֹר עֵת קָרְאוּ אֶת הַקּוֹרֶה בִּכְאֵב וְאוֹרוֹתֶיהָ נָפְלוּ לַעֲרָפֶל וַאֲפֵלַת לַילָה וִילָלָה כְּמַקּוֹר לִתְפִלָּה כִּי נָפְלוּ יְלָדֶיהָ וְדֶלֶת נְעוּלָה הוֹרִיםלְלֹא רַחֲמִים מִי יְנַחֵם כִּי קְלָלָה לוֹחֶשֶׁת אֶל עַל וּמָטָר וּמֻתָּר לִבְכּוֹת מִי שֶׁיָּכֹל יֵשׁ שָׁעָה רוֹחֶשֶׁת חֹשֶׁךְ, אָךְ יֵשׁ שָׁחָר וְהִלָּה . אני אוהב את שירת אנדד אלדד, אני מרבה לחזור ולקרוא את ספריו/ אני נכבש בשורות "אֵין בַּיִת שֶׁאֵינוֹ נוֹשֵׁא אֶת מֵתוֹ" שכתב המשורר, שלא ידע כי אחרי שמונה שנים כל בית בקיבוץ בארי יהיה "נוֹשֵׁא אֶת מֵתוֹ". אני אוהב את שירת המשורר שבשירתו שילב פסוקים רבים מספר הספרים, כמו "חַג סֻכּוֹת תַּעֲשֶׁה לְךָ שִׁבְעַת יָמִים בְּאָסְפְךָ מִגֹּרְנְךָ וּמִיֶּקְבְךָ " - ספר דברים, פרק ט"ז, פסוק י"ג. גם ספרות המשנה, התלמוד וספרות חז"ל מצאו דרכם לשירתו - "עלַ שִׁמְחַת הַחַג וְהַפֵּרוֹת" מילקוט שמעוני. היה חשוב לו, שבשירת עם השב לארצו תפעם אווירת השירה המקראית. אני מודע לכך, שהעליתי על הכתב רק נגיעונת קטנטנה בעולם שירה קסום של משורר, השר את שירת האדמה של עם השב לארצו, משורר שאני אוהב לחזור לחמישה עשר ספרי שירה שכתב, שירה שהתבססה יותר ויותר על מצלול לשוני עשיר, שמעניקה חוויה שירית לקוראים אוהבי שירה.