הסליחה היא הדרך למחילה, לכפרה. היא אינה מכפרת, היא אינה מוחלת, היא התחלת המסע לתיקון. היא הראשית, היא המילה המגלמת בה את סך הכוונות להנעת תהליך הסליחה.
בימי אלול, ימי הסליחה, ימי היכולת לשנות, ראוי להתעטף בדומייה, להכניע את הלב ולבוא חשבון עם הסליחה. להתחיל את תהליך ההכאה על חטא, לא כמנהג היהודים, להכות על חזה רענו אלא על חזינו אנו. והשנה יש בקשות סליחות רבות, סליחות שהן רק ההתחלה.
סליחה מאזרחי מדינת ישראל על שנה טרום טבח שבת שמחת תורה, שנה של שנאה, שנה של סרבנות, שנה של הפרות סדר, שנה של בריונות רחוב, שנה של פירוק החברה הישראלית, שנה של הסתה, שנה של שיח ביבים, שיח גרדומים, שנה של התנגשות בין ההגמוניות, שנה של מאבקים פוליטיים שהפכו לתהום פעורה בין אחים אוהבים, כואבים.
סליחה מאזרחי מדינת ישראל על מלחמת הדת, מלחמת האמונה, מלחמת הזהות היהודית, מלחמת השנאה, מלחמת החלום למדינת כל אזרחיה.
סליחה מאזרחי מדינת ישראל, על בוקר שבעה באוקטובר, מהשעה 06:29, מהרוקדים הנסים על נפשם ואין מושיע, מהרוקדות המחפשות מחסה מקליעי המחבלים, מאנשי התאורה והסאונד שביקשו להרגיע מהטילים ונאלמו אל מול הטיוטות הלבנות, מאנשי האבטחה שחיפשו את צה"ל, נשאו עיניהם לשמיים לחפש מסוקי קרב, והיו למספר מוות.
סליחה מאזרחי מדינת ישראל, אשר נמו במיטותיהם, בביתם, אשר חלמו חלומות ותכננו תוכניות, אשר כתבו שירים ורקמו אהבות, אשר לא הספיקו לשטוף כלים מסעודת החג, אשר הבטיחו לטייל עם כלבם הבוקר, אשר נענעו את עגלת תינוק הבוכה, אשר הבטיחו לאמא להגיע לבקר היום לארוחת צוהריים, אשר בשעה 06:29 תם החלום, הגיהינום דפק בחלונם, פשט לממ"ד, הרשע טבח, רצח, שרף, ביתר, עקר, אנס, שדד, בזז, חטף, ולא היה מי שיעצור את הפיכת הבית, הקיבוץ, מושב, היישוב, העיר לגיא הריגה, גיא חושך וצלמוות ואין מושיע, אין מציל מידם.
סליחה מאזרחי מדינת ישראל, אשר מהשעה 06:29 נחטפו למנהרות אנשי התועבה, לבורות המוות, אשר היו בטוחים כי חטיפתם תיבלם במטר הראשון אחרי הגדר הפרוצה, קיוו כי הצבא החזק במזרח תיכון, המעצמה הגדולה, יגיעו לבלום את חרפת חטיפתם, את בני המוות אשר גררו אל מאורות האפילה תינוקות, נשים, נערות, חיילים, קשישים, חיילות, זקנות, נערים, ילדים, מתים וחיים, ואיש לא עמד מול האופנועים, הטיוטות, עגלות המוות.
סליחה מאזרחי מדינת ישראל, גיבורים אלמונים אשר בשעה 06:29 שמו נפשם בכפם ויצאו על דעת עצמם להציל את אחים ואחיותיהם מתוך גבורה, נלחמו עם אקדח ומספר כדורים, נכנסו אל התופת בעיניים פקוחות לרווחה, באהבת ישראל, מנסים להציל חסרי ישע, חשבו על האחים והאחיות המובסים, המושפלים, לא על עצמם, היו בטוחים שיחידות העילית של הצבא הגדול יגיעו לסיים את הטבח ואיש לא בא.
סליחה מאזרחיות מדינת ישראל, התצפיתניות אשר לא הפסיקו להתריע, להזהיר, להבהב נורות אזעקה, לדווח על מתרחש מעבר לגדרות, על הכנות לפלישה, לזעוק ואין שומע. התצפיתניות כמו הבלונאים, כמו הלוחמים אשר התעוררו בשעה 06:29 להררי אש, לרימוני חנק, לעל השחיטה של תשרי התשפ"ד, על אדמת ארץ ישראל, ולחמו בדבורה במלחמה שתוצאותיה היו ידועות מראש, והתגבורת הצבאית לא הגיעה.
סליחה מאזרחי מדינת ישראל, אשר מהשעה 06:29 חיפשו את המדינה את הצבא, חיפשו את העוצמה והעוז, חיפשו את ההכרעה המהירה, הסיפור הלאומי עליו גדלו מיום צאתם לאוויר העולם. לעולם לא עוד והנה לנגד עיניהם, עוד ועוד ואין מי שיעצור את הדימום המתפרץ עד כלות.
סליחה מאזרחי מדינת ישראל, בגבולות צפון אשר פונו מביתם מבלי שוב, אשר היו בטחים כי ישובו למקום הבטוח שלהם תוך פרק זמן קצר ומצאו עצמם עם בני משפחותיהם גולים בתוך ארצם, בתוך עמם. בתיהם היו לשממה ולעיי חרבות, מטרות לאויב הצפוני ואין יודע מתי ישובו לחיים טרם טבח שבת שמחת תורה.
סליחה מאזרחי מדינת ישראל, ההורים השכולים שטמנו ברגבי האדמה הטובה את פרי בטנם, האריות, גיבורי האומה, מהאלמנות הבוכיות על נפילת בעליהן, מהיתומות ומהיתומים המתגעגעים לאבא, מהסבא והסבתא הקוברים את הנכדים, מהארוסות והחברות שזיכרון אהבתם לעד ייחקק בליבם.
סליחה מאזרחי מדינת ישראל, המאושפזים במחלקות השיקום, נאבקים על חייהם, מתמודדים עם פציעות קשות, הנאבקים בסערות הנפש ממראות המוות והאימה, המבקשים לחזור לשדות המערכה.
סליחה מאזרחי מדינת ישראל, אשר מאז השעה 06:29 עת שרטה את נפשם שריטת כאב ובליבם נצרבה מכוות אש, חרדה ואימה, ממשיכים גם היום להיטלטל בן ייאוש לתקווה, אשר עמדו לימין האומה, אשר העירו את הרוח היהודית-ישראלית, חיברו אותנו עם עצמנו, גם אם ליבנו שבור ומשווע למרפא.
סליחה מאזרחי מדינת ישראל, על הביטחון האישי שהתרסק, על העוצמה שהתגלתה בחולשתה, על חלק מנבחרי הציבור אשר טרם הבינו את גודל השעה, סליחה על השנה האחרונה. סליחה היא התחלת התהליך, היא אינה כפרה ואינה מחילה. עבודה רבה לפנינו ולוואי ונהייה ראויים לשלב הבא, התיקון הכללי הגדול.