השופט: אבי לוי, (סגן) נשיא בית המשפט המחוזי בחיפה

המועד: יום שלישי, 10.9.2024, שעה 08:30

הנושא: פלילים

"מה אני אעשה, שלחו אותי לכאן", אומר אבי לוי לאיש יחידת נחשון. בעת שהמדור ביקר באולמו של לוי הוא היה סגן נשיא בית המשפט המחוזי בחיפה והנשיא המיועד; כיום הוא הנשיא. אבל באותו יום המזכירות שלחה אותו לאולמו של השופט דניאל פיש, אליו הוא נכנס ב-08:33 לאחר שהמתין לצדדים. "בישיבה הקודמת אמרתם שיש הצעה על הפרק ושאתם מבקשים שהות קצרה לצורך גיבוש עמדה", ניגש לוי ישר לעניין. הסניגור אומר ש"קיבלנו לפני שתי דקות עמדה חיובית". לוי מגיב: "אי-אפשר להציג [הסדר], הם [הנאשמים] לא פה. הנאשמים יודעים? ההצעה הייתה על דעתם?" - כן. לוי בודק היכן הסניגור הנוסף בתיק (במעלית, הוא נענה). "אז אני יכול בעיקרון לרשום שאתם מבקשים דחייה קצרה?" - כן. "כמה זמן אתם צריכים? שבוע?" - כמה ימים. "זה יהיה באותו יום? צריכים תסקיר, לא צריכים תסקיר? נגמור את זה, חבל עוד ישיבה. אזור השבוע-עשרה ימים זה בסדר". בינתיים נכנס עוד סניגור ולוי קופץ אליו: "קיבלת מחמאות השבוע. אני רק פעם אחת עוזב את ההרכב - הופכים אותך לעורך הדין הכי טוב באזור הצפון. אתה אומר: זאת אמת". לוי חוזר לתיק הקודם, אבל עד מהרה מתחולל בלגן שהוא במרכזו. התובע מעדכן את הסניגור, ולוי מנצל את הזמן לשיחת חולין עם סניגורית ומספר לה שבנו נסע לשבועיים. הסניגור בתיק הראשון מעדכן את הנאשם בהיוועדות חזותית, בעוד לוי מדבר עם סניגור שניצב ליד הדוכן. לבסוף לוי חוזר לעניין: "טוב, רבותי, הנאשמים הופיעו בהיוועדות חזותית. רשמתי לפני את הודעת הצדדים לפיה קיימת הסכמה ביניהם, אך לסיום התיק יש צורך בנוכחות פיזית של הנאשמים". לוי קובע את הדיון הבא ל-7.10.24 וממשיך: "כל אחד מהצדדים מתבקש להגיש טיעונים קצרים בכתב, שכן זמן הטיעונים בעל-פה יהיה קצר. הנאשמים יובאו באמצעות שב"ס וכו' וכו'.

"מצב דברים זה אינו תקין"

"חברים, במה אפשר להתקדם?" - מחכים לנאשם. לוי מונה את שמות הנאשמים שניתן להעלות לאולם. "יש נאשם ב-VC? מה קורה? עשרה לתשע". ואחרי כמה דקות: "טוב, אז כולם פה? יש פה רק שניים; הם ביחד [ב-VC]? מי זה חאלד? שירים את היד. ואיתו מי נמצא. ואיפה פיראז? טוב, כולם פה". כעת שוב מתחוללת מהומה, המון עורכי דין מדברים, לוי אינו משתיק אותם ודווקא אחד הסניגורים מנסה לעשות זאת - בלא הצלחה. לוי מתעלם וממשיך, כאשר הסניגור בתיק סמים טוען שלא קיבל חומרי חקירה. לוי: "זה מה שנאמר בישיבה הקודמת, עברו חודשיים וחצי". הוא פונה לתובע: "בני, הם אמרו שלא קיבלו חומר. מה קורה עם חומר החקירה?" התובע אומר שתעודת חיסיון נמצאת בהכנה ומציין אלו חומרי חקירה לא הועברו. לוי: "ארבעה חודשים, עוד מעט נגיע לעליון [להארכת מעצר]. לא, ברצינות. השלב הבא יהיה שהם [ההגנה] ילכו לשופט התורן ויאמרו: [האישום] חמור, לא חמור, אנחנו לא יכולים לנהל פה תיק - ויבקשו לשחרר. התובע מבקש לא לתת לסניגור רעיונות. "הם לא זקוקים לרעיונות שלי", משיב לוי. "אי-אפשר לנהל מוקד בלי חומרי חקירה". התובע אומר שחסר דיסק אחד מתיעוד העבירות הנטענות. לוי: "אז איך עצרו אותו? חאלד אומר שהוא מעורב בעסקה אחת שנוגעת לדיסק ספציפי. מה זה, ארבעה חודשים אין תמלילים? לא תקין. יש לך איזה דדליין, איזה מועד שתגיד לי?" - חודש. הסניגור: "בינתיים תסכים לשחרור של חאלד". התובע: "נסכים לשחרר אותך". לוי: "יש לך הערכה לגבי זמן, כמה זמן עד שהכל יהיה גמור? אין טעם שניפגש פה, נביא את הנאשמים ואת עורכי הדין בלי להתקדם. עוד חודש, זה אומר אמצע אוקטובר? אמצע אוקטובר אפשר יהיה להגיד שהכל נגמר?" - התובע לא יכול להתחייב. "טוב, רבותי, בואו נקבע מועד להמשך, ולעשות כל מאמץ שעד אותו דיון הכל יהיה. עכשיו, לגבי מועד, אתם רוצים לעזור לי? 10 באוקטובר בבוקר, טוב לכם?" הוא קובע לאותו יום בשעה 12:00. לוי מכתיב החלטה: "שמעתי מפי באי-כוחם כי אין ביכולתם כלל ועיקר להתקדם בשום דרך שהיא בתיק, בשים לב לכך שטרם הופקה תעודת חיסיון, טרם הועבר חלק משמעותי מחומר החקירה ובחלקים שהועברו קיימים חוסרים מהותיים. אף שמעתי כי החקירות אשר נערכו בשפה הערבית כלל לא תומללו עד כה. מצב דברים זה איננו תקין ומחייב את הפרקליטות לשנס מותניים ולעשות כל מאמץ על-מנת לזרז את התהליכים המקדמיים במסגרת תיק זה, בפרט בשים לב לכך שהנאשמים עצורים מיום 1.5.24 וכתב האישום הוגש כשבועיים אחר כך. "במהלך הדיון ציין סניגורם המלומד של הנאשמים, כי הם מוחזקים כולם במתקן המעצר בצלמון ומתלוננים על כך שהם נתונים לסכסוכים עם עצירים אחרים. הסניגור ביקש אפוא שייעשה מאמץ להעבירם אל מתקן קישון, ממנו הבאתם לבית המשפט קלה הרבה יותר. מצאתי לנכון להביא בקשה זו לידיעת מפקד מתקן המעצר בו מוחזקים הנאשמים (צלמון) על-מנת שישקול בחיוב היענות לבקשת ההגנה".

"הסניגור שלך משגע את הפרקליטות כל הזמן"

הלאה. לוי פונה לנאשם: "אלכסנדר, נכון? שלום, מה שלומך?" ולצדדים: "בדיון הקודם אמרתם שטרם גיבשתם עמדה. מה העמדה?" הסניגור משיב, לוי מעיין בתיק ואומר לו: "אפשר מחוץ לפרוטוקול, תגיד שאתה רוצה מחוץ לפרוטוקול. הבעיה היא שפרקליטות המחוז שלנו לא בדיוק מאוהבת בעונשים [שלא נקבעים במדויק בהסדר]. אפשר לעשות תחום". כעת לוי פונה לנאשם בצורה מרשימה במיוחד. "אני אסביר לך. אתה מבין עברית טוב? אם יהיו הוכחות, לא אני אשמע את התיק, אז אני יכול לדבר חופשי. הסניגור אומר שיש ראיות בתיק ואפשר להגיע להסדר. ברור לגמרי שאצל כל שופט, אם אתה לוקח אחריות ומודה - העונש יהיה קל יותר מאשר בניהול הוכחות. "הדבר הראשון שאני אומר לנאשם: אם לא עשית - אל תודה, כי אתה מכשיל את השופט, הוא מרשיע מישהו שלא עשה. רק אתה יודע אם עשית, אל תגיד לנו. אתה צריך לעשות את השיקול האישי שלך, כי אם היה 100 ומורידים ל-60 אתה מקבל [ענש] X, ואם אתה מנהל הוכחות ומורשע ב-100 - אתה תקבל שני X. למה? כי מי שלא מודה, רואים אותו כמי שלא לוקח אחריות ולא ישתקם. ויש גם אינטרס של המערכת לא לנהל ראיות. "צריך לנהל ראיות אם האדם לא עשה, ואם צריך - מזכים אותו. אצלי כל יום שיש זיכוי - זה חג. אבל זה לא תמיד אפשרי. כאן [בתיק שלך] יש א' ועוד ב' וזה בהחלט יכול לתת ג'. אני לא יודע, תעשה את החשבון שלך. אני רוצה שהסניגור יידע בדיוק כמה אתה עומד לקבל, נניח 24 חודשים, אבל לא תמיד זה אפשרי. אפשר להגיע לטווח, נניח 30-18 [חודשים], ואז השופט שדן בתיק - וזה אני - מחליט; מביא בחשבון אם יש עבר או לא - יש לו עבר? - אם הוא רוצה להשתקם וכו'. "אתה יכול לנהל הוכחות, אבל אם תורשע - תשלם. לעומת זאת, אם הסניגור שלך - והוא מאוד מוכשר, הוא משגע את הפרקליטות כל הזמן - משיג בשבילך תוצאה טובה, הוא חוסך לך הרבה זמן בבית סוהר. אם השותף שלך מודה וגומר, המצב שלך מחמיר. הוא לא יוכל לשבת אצלי בדוכן העדים ולהגיד: זה סתם". הנאשם: "אני יכול לומר משהו?" לוי: "ודאי, אבל לא בקשר לעבירות. אפשר לא לפרוטוקול". הנאשם: "אני מבין איך המערכת עובדת". לוי: "[אתה טוען ש]הורשעת בדברים שלא עשית". הנאשם רוצה לדעת מה התביעה מציעה. לוי: "ברור. מביאים בחשבון גם את העוצמה של הראיות וגם את כל הדברים האחרים ומגיעים לתוצאה בתיק. יש לך עורך דין מצוין, הוא מבין טוב מאוד, אולי יותר מדי טוב, ולכן הוא מדבר עם הפרקליטות. אבל הוא לא יכול להחליט במקומך". לבסוף הצדדים מחליטים לדחות את הדיון לחודש אוקטובר, כדי לראות מה יעלה בגורלו של השותף.

השורה התחתונה: לוי בקיא היטב בתיקים וזוכר מה היה בדיונים הקודמים. הבלגן באולם אינו מכובד ואינו מתאים לשופט בכיר כמותו. ניכר שהוא מתוסכל מן הסחבת מצד התביעה בנוגע להעברת חומרי החקירה, אך אין לו הרבה מה לעשות. דבריו הארוכים לנאשם היו מרשימים מאוד והפגינו רגישות רבה למניעת הודאות שווא לצד רצון לקדם ולייעל את הטיפול בתיק.

יעילות: 9.

מזג שיפוטי: 8.