החלטת מועצת הביטחון 1701 משנת 2006 אמורה הייתה לפרק מנשקו את חיזבאללה ולהרחיקו מהגבול עם ישראל; שני הדברים לא התרחשו. תקוות שווא בינלאומיות והשפעתה של אירן יצרו את המצב הנוכחי, בו קשה לראות כיצד תימנע מלחמה כוללת. השאלה החשובה היא, האם לקחי 2006 יובילו לתוצאה טובה יותר – סבור ברט סטיבנס, בעל טור בכיר בניו-יורק טיימס.
הלקח הראשון: טקטיקה מבריקה אינה תחליף לאסטרטגיה מבוססת. ב-2006 השמידה ישראל חלק ניכר מהטילים ארוכי הטווח של חיזבאללה והצילה את חייהם של עשרות ומאות ישראלים. אבל לא היה לה מושג מה לעשות לאחר מכן, חוץ מאשר הפצצות כבדות שהולידו לחץ דיפלומטי לסיום המלחמה, יחד עם פלישה קרקעית כושלת שבקושי פגעה בחיזבאללה. האם לישראל יש כיום תוכנית טובה יותר?
הלקח השני: האויב העיקרי של ישראל אינו חיזבאללה אלא אירן. יציאה למלחמה עלולה להתיש את ישראל בחזית משנית. אין זה אומר שהיא יכולה להרשות לעצמה להתעלם מחיזבאללה, אך הדרך היחידה בה תחדש את ההרתעה היא לגבות מחיר כבד מטהרן.
הלקח השלישי: לא להפוך את הלבנונים לאויבים. סקרים מלמדים, כי חוץ מאשר במעוזים השיעיים – חיזבאללה אינו אהוד על רוב הלבנונים. ויש לכך סיבה טובה: הארגון חטף את המדינה, רצח את מנהיגיה האהובים ביותר, הפך את רובה למטרה והקדיש את משאביו ליצירת מכונת מלחמה גם כאשר הכלכלה קרסה. ישראל לא תהפוך את לבנון לבת-ברית, אך היא צריכה להכות בצורה ממוקדמת בחיזבאללה ולא במדינה כולה.
הלקח הרביעי: האו"ם צריך להישאר בחוץ. תיאורטית, החלטה 1701 הסמיכה את כוחות האו"ם לאכוף אותה על חיזבאללה. בפועל, הוא לא עשה כלום – עם מיליארדים על חשבון משלם המיסים האמריקני. אם ארה"ב ואירופה רוצות ליצור אזור ביטחון, עליהן להיכנס לשם בעצמן תחת דגל נאט"ו, או לבקש ממדינות ערב לשלוח כוחות. אחרת, הקמה מחדש של רצועת הביטחון הישראלית תהיה החלופה הפחות גרועה.
הלקח החמישי: התפקיד הנכון של ארה"ב במשבר אינו לחפש פתרון דיפלומטי אלא לסייע לישראל. עד 9/11, חיזבאללה היה ארגון הטרור היחיד שרצח אמריקנים; ישראל חיסלה בשבוע שעבר את איברהים עקיל, שעמד ב-1983 מאחורי הפיגועים בהם נרצחו 258 אמריקנים. יתרה מזאת: המערב אינו יכול להרשות לארגון טרור בעל קשרים עם הקרמלין לשלוט במדינה ים-תיכונית ולהטיל אימה בסביבתו. לארה"ב יש אינטרס לבלום את התפתחות ציר הדיכוי – אירן, סין, רוסיה וקוריאה הצפונית.
הלקח השישי: מפתה לראות את הקרבות שמנהלת ישראל כעניין איזורי המרוחק מדאגותיה העיקריות של ארה"ב. זה גם מטופש, קובע סטיבנס. אנו מצויים בשלבי הפתיחה של תחרות נוספת בין העולם החופשי לעולם שאינו חופשי. התחרות הזאת משתרעת מגבול נורבגיה-רוסיה, דרך העם האירני וכלה בים סין הדרומי. היא תימשך עשרות שנים. ישראל נמצאת בצד שלנו וחיזבאללה נמצא בצד השני. לא משנה מה יקרה בימים ובשבועות הבאים; איננו יכולים להעמיד פנים של ניטראליות, מסיים סטיבנס.