האירוע החשוב ביותר שלשום (27.9.24), במבט אל מעבר לימים הקרובים, היה הורדת הדירוג של ישראל בידי מודי'ס בשתי דרגות, לרמה השמינית מתוך עשר של מדינות בהן כדאי להשקיע. בשנת 2022 – בימי ממשלת בנט-לפיד – מודי'ס דיברה על האפשרות של עלייה מהרמה החמישית לרביעית. ביולי 2023, בגלל ההפיכה המשטרית, היא שינתה את התחזית לשלילית. בפברואר השנה היא הורידה את הדירוג בפעם הראשונה בתולדות המדינה. כעת ירדנו לדירוג הנמוך ביותר ב-29 השנים בהן מודי'ס מדרגת אותנו. זה משמעותי מאוד, כי בניגוד לחיסול נסראללה – מדובר על המישור האסטרטגי ארוך הטווח, ולא על המישור הטקטי קצר הטווח. במילים אחרות: הורדת הדירוג מתכתבת במישרין עם העצרת ולא עם דאחיה. היא הצד הכלכלי של העדר האסטרטגיה המדינית-ביטחונית, והישגים ביטחוניים נקודתיים – מרשימים ככל שיהיו – אינם משפיעים עליה. מודי'ס מדברת בהחלטתה בעיקר על ההשלכות ארוכות הטווח של המלחמה הקיימת, וזה עוד בלי מלחמה עם חיזבאללה (שאיש בישראל אינו מדבר על המחיר הכלכלי שלה ואשר אקונומיסט מתריע שהיא עלולה להפיל את המשק לתהום). היא צופה השנה צמיחה אפסית של 0.5% (דהיינו צמיחה שלילית של 1.5% לנפש), בשנה הבאה הצמיחה תהיה לכל היותר 1.5% (דהיינו צמיחה שלילית של 0.5% לנפש – מיתון ממשי), הגרעון השנה יהיה 7.5% ובשנה הבאה 6%, ויחס החוב-תוצר יגיע ל-70% לעומת 50% לפני המלחמה. וזו לא רק המלחמה, אלא גם הניהול הכלכלי הכושל שלה: "כלכלת ישראל תיחלש משמעותית ושוב איננו מצפים להתאוששות כלכלית חזקה ומהירה כמו אחרי עימותים קודמים. הסיכון הגיאו-פוליטי מצטרף לירידה באיכותם של המוסדות והממשל בישראל, אשר לא פעלו בצורה מלאה למניעת הפגיעה במדדי האשראי הלאומי", אומרת החברה. היא מציינת את העיכוב בהכנת תקציב 2025, מתייחסת בספקנות לצעדי החיסכון וההתייעלות שמבטיח בצלאל סמוטריץ, אומרת שאין אסטרטגיית יציאה מהעימות הצבאי שתשקם את הוודאות והביטחון הכלכליים, ולקינוח מזכירה את המשך הרפורמה המשפטית. אם לסכם: המלחמה כבר פגעה בצורה קשה מאוד במשק הישראלי, וזה עוד בלי/לפני מלחמה כוללת עם חיזבאללה (שלא לדבר על מלחמה איזורית). ההתאוששות תהיה ארוכה והממשלה אינה עושה את הנחוץ. תוסיפו לזה את הורדת הדירוג שמשמעותה עלייה בריבית, גידול בעלויות המימון והעמקת החוב – וזהו מתכון בדוק לאסון העומד מאחורי הפתח. מה היה לבצלאל סמוטריץ' לומר על זה? כמו נתניהו, הוא פתח בשקר: "המשק הישראלי הוא משק חזק שגם כיום מושך השקעות". נשים בצד את השאלה מי רוצה להשקיע במדינה שאי-אפשר לטוס אליה ואשר הופכת למצורעת בזירה הבינלאומית, ונתמקד במספרים שפרסמה בשבוע שעבר רשות החדשנות. ההשקעות בהיי-טק הישראלי – מנוע הצמיחה מספר אחת של המשק – ירדו באוקטובר-אוגוסט ב-5% לעומת השנה הקודמת; בשנה שעברה, עם ההפיכה המשטרית, הן צנחו ב-64%. כלומר: ממשלת החורבן, בה סמוטריץ' הוא חבר בכיר ומחריב מוביל, ריסקה את ההשקעות בהיי-טק בכמעט 70% לעומת ממשלת בנט-לפיד. כמו נתניהו, סמוטריץ' המשיך בססמאות המנותקות מן המציאות: "אנחנו נעביר בעזרת ה' תקציב אחראי עם צעדי ריסון מתבקשים, ואחרי הניצחון גם אלה שהורידו את הדירוג יחזירו אותו לרמתו האמיתית של המשק הישראלי". בקיצור – שתי המילים הכי הרסניות בעברית: יהיה בסדר (עם עוד שתיים: בעזרת ה'). אז מה היה לנו בתוך שש שעות? זה התחיל בנאום שאין בו מילה אחת של אסטרטגיה ותוכנית לטווח של כמה חודשים, נמשך בהישג טקטי מדהים (מעשה ידיהם של מי שסופגים במשך שנה את כל הארס של תעשיית הרעל ופולחן האישיות) והסתיים במכה אסטרטגית חסרת תקדים למשק. אם תרצו – תמצית של כל המלחמה: הדרג הביטחוני מספק נצחונות טקטיים מזהירים, הדרג המדיני הורס הכל עם אפס אסטרטגיה. זו לא הדרך לנצח במלחמה.