השופטת: הרשמת הבכירה מירב גולדנר, בית משפט השלום בבאר שבע

המועד: יום שלישי, 16.7.2024, שעה 09:45

הנושא: אזרחי ותביעות קטנות

מכללה טוענת שסטודנט ערבי מהנגב חייב לה 9,000 שקל והלה מבקש לקבל רשות להתגונן. זה אמור להיות דיון טכני קצר וקל, אך בא-כוחה של המכללה הגיע מלא תוקפנות. השורה התחתונה של הדיון הזה היא, שהרשמת הבכירה מירב גולדנר אינה מצליחה להטיל את מרותה - גם בגלל התנהגותו של עורך הדין וגם משום שאינה משתמשת בכלים העומדים לרשותה. "אני מזכירה לכם שאנחנו בבקשת רשות להגן", מנסה גולדנר להגדיר מראש את גבולות הגזרה. "אנחנו שואלים את עצמנו אם יש ראיות הגנה ראויות להישמע. אנחנו בשלב מאוד מוקדם. כולנו מכירים את ההלכות". בא-כוח המכללה טוען שצריך להכריע תחילה האם הסטודנט הגיש במועד את בקשתו למתן הרשות להתגונן, וברוח זו הוא מבקש לחקור את הסטודנט. גולדנר: "אני אגיד מראש את ההלכות שוודאי מוכרות לכם לגבי הארכה והזכות להגן, ודאי לנוכח הזכות החוקתית של גישה לערכאות". עורך הדין מתעקש להציג לסטודנט שאלות שיש להפנות לעורך דינו, שני עורכי הדין נכנסים זה לדברי זה, וגולדנר מנסה שוב: "אנחנו נעשה את זה בצורה מסודרת ומכובדת. בבקשה, זה דיון מאוד פשוט. שאלות רק לעד, לא לעורך הדין". אבל בא-כוח המכללה ממשיך בקו שלו ונכנס לדבריהם של גולדנר והסטודנט. עורך הדין מטיח בו: "אתה לא לוקח דואר רשום". גולדנר: "זו שאלה או עובדה? אדוני רוצה לשאול שאלה? אדוני לא נותן לו להשיב. אנחנו צריכים גם לשמוע פה ולכתוב את הדברים ברשותך". אני רושם לעצמי: "רכה מדי איתו". גולדנר מנסה להכניס לתלם את בא-כוח המכללה: "אני מזכירה לך שאנחנו בשלב מאוד מקדמי, החקירות צריכות להיות מאוד קצרות. אדוני יבחר עוד שלוש-ארבע שאלות לגבי טענות ההגנה". הוא רוצה לשאול לגבי מועד הגשת הבקשה וגולדנר מנסה להיות תקיפה: "אז אדוני לא יתייחס לטענות ההגנה ואדוני יודע מה המשמעות". הדיון גולש לכאוס, כאשר עורכי הדין נכנסים זה לדברי זה והסטודנט לא ממש מצליח להשיב.

"תבחר את השאלה החשובה ביותר"

גולדנר מנסה לאחוז במושכות ופונה לסטודנט: "אדוני קיבל את מכתב ההתראה מתיק ההוצאה לפועל? שקט בבקשה". ב"כ המכללה חוזר לנושא מסירת המכתבים וגולדנר מזכירה לו: "פתחתי בשאלה אם אדוני הביא את המוסר, אם אדוני רוצה להתייחס לטענה של המבקש [שלא קיבל את מכתבי ההתראה]. יש לאדוני עוד שאלות לגבי טענות ההגנה? אנחנו צריכים לסיים". עורך הדין: "עוד רגע". גולדנר: "לא עוד רגע. בית המשפט יתן החלטה בסוף לגבי שני הנושאים. אנחנו לא בוויכוח. אדוני בחר לשאול לגבי המסירה; ישאל עוד שתי שאלות לגבי טענות ההגנה. הכנסתי אתכם ביום תביעות קטנות כדי לא לדחות אתכם יותר, אז קָצָר, בבקשה". ב"כ המכללה אומר שיש לו עוד שבע שאלות וגולדנר מאפשרת, למרות מגבלותיה הקודמות. אבל הוא לא ממש מאפשר לסטודנט להשיב וגולדנר נאלצת להעיר שוב ושוב: "אדוני בבקשה לא יפריע לו להסביר מה טענות ההגנה. אדוני לא יפריע לאדון. אדוני לא יפריע בבקשה לבית המשפט, תודה". היא שוב מנסה להגביל אותו לשתי שאלות, הוא שוב מתווכח וגולדנר משיבה: "הארכנו. אנחנו לא בוויכוח איתו. אדוני לא יכול לומר לעד מה להשיב. לגבי טענות הגנה, נדמה לי שכבר הבנו שצריך לתת לו את ההזדמנות. לאדוני יש עוד שאלה אחרונה? תבחר את השאלה החשובה ביותר". זה לא ממש עוזר, גולדנר מעירה לעורך הדין ש"זה לא מכובד", מציינת ש"כפי שהסברתי בהתחלה, אנחנו בדיון מאוד פשוט". לבסוף היא מכתיבה לפרוטוקול: "הערת בית המשפט: בית המשפט הגביל מספר פעמים את בא-כוח המשיבה ביחס למספר השאלות ואף אפשר לו לשאול שאלות נוספות מעבר למה שהוקצה מלכתחילה, ובשלב זה בית המשפט סבור שאין צורך בשאלות נוספות לצורך מתן החלטה בנושא הארכת מועד ומתן רשות להגן". גולדנר פונה לצדדים: "אני אגיד לכם מה אני חושבת, ואם תהיה הסכמה - מה טוב, זה הכי מכובד. ההחלטה תהיה בהתאם, הפסיקה מאוד ברורה, לא נמציא פה את הגלגל. אדוני לא חייב להסכים [היא אומרת לב"כ המכללה], אדוני יכבד את בית המשפט כפי שבית המשפט יכבד אותו. יש גישה ליברלית במתן ארכות. לגבי ההגנה - יש פה מצב מורכב. כולנו מכירים את חוק הגנת הצרכן, אבל המכללה מאפשרת רישום לאחר שתמה תקופת הביטול. צריך להתייחס לזה לפי עוד מערכות, כולל חוק החוזים וכולל תום הלב. הצעת בית המשפט היא להארכת מועד ולמתן רשות להגן בהסכמה; זה מכובד". הצדדים מסכימים וגולדנר מנסה להתקדם עוד שלב: "אני אקבע לכם מועד לדיון. הסכום הזה נמוך יחסית, כמובן דין פרוטה כדין מאה, אבל לנהל עליו הליך - זה לא כדאי ויש פנים לכאן ולכאן. תנסו להגיע להסכמה מכובדת ברוח חוק הגנת הצרכן ותום הלב ויתר הדברים המחייבים אותנו בבית המשפט". לשחמון יש עוד טענות, אבל גולדנר מזכירה לו שזה לא השלב להעלות אותן.

"איך גבירתי יודעת שזה שלהם?"

גולדנר חוזרת ליום התביעות הקטנות, נותנת פסק דין בהעדר הנתבע שלא התייצב ופונה לסכסוך שכנים ממושך. גולדנר שואלת את התובעת על הפרטים: "למה גבירתי חושבת שיש בזה בעייתיות, אם הם שיפצו את הממ"ד? בואי נפרוט את הדברים. גבירתי הגישה תלונה במשטרה - על מה? אנחנו רוצים לעבור אירוע-אירוע כדי לפרק את האירועים ברשותך. גבירתי חייבת לפרט, כי הדברים לא מפורטים כך בכתב התביעה. "גבירתי בבקשה תסביר, כי אנחנו רוצים להתמקד בתביעה הזאת, כי אני מבינה שיש כנראה עוד תביעה ממה שגבירתי זרקה לחלל האוויר. התביעה הזאת היא על הוצאות משפט? המנגל נעשה אצלם בחצר? גבירתי תסביר עוד פעם לגבי המצלמה הלא-חוקית. איך גבירתי יודעת שזה שלהם? האם גבירתי יודעת לומר האם השוטרים נכנסו לבית של הנתבעים וראו שהמצלמה אכן מכוונת לכיוון הבית שלכם? גבירתי מראה לי תלונה שהגישה; האם יש תוצאה של חקירת המשטרה? המשטרה היא גוף מסודר; יש לנו אסמכתא מהמשטרה שהתלונה הייתה מוצדקת? "שאלה אחרונה לגבירתי: התביעה ברובה המוחלט היא החזר הוצאות על הליך אחר שהתנהל ביניכם. אז למה גבירתי לא ביקשה את כל ההוצאות האלה בהליך שהתנהל ביניכם? גבירתי רוצה להראות לי את פסק הדין? גבירתי צירפה לי פסקי דין של שופטים אחרים. גבירתי מחזיקה תיק שהוא יותר עבה מהתיק שלי, אז יכול להיות שלא הכל הוגש. אני יכולה לדפדף? ברשותך אני קוראת". גולדנר מאפשרת לבתו של הנתבע להשיב, למרות שאינה צד, משום שלדבריה אביה כמעט ואינו דובר עברית. "גבירתי מכירה את העובדות באופן אישי? גבירתי תתייחס לשלושת הנושאים שהתובעת העלתה. אני אכוון קצת את גבירתי לנושאים שהגברת העלתה: המנגל מהמרפסת, התקנת מצלמה והעובדים שטיפלו בממ"ד, אז תתייחסי אחד-אחד. "אפשר לשאול מה מטרת המצלמה? למיטב ידיעתך, השוטרים אכן בדקו שהמצלמה לא מכוונת אליהם [לתובעים]?" - היא בכלל לא הייתה מכוונת והותקנה רק בתגובה להטרדותיהם. "בבקשה לא להפריע, היא מסבירה יפה מאוד". גולדנר מאפשרת לבת להגיש מסמך על מצבו הרפואי של האב, "למרות שזה לא כל כך קשור, אבל בגלל שהוא מבקש, נכבד את האדון. אני לא שמעתי טענה כזאת" - מגיב גולדנר להתפרצות של התובעת - "שהוא אומר שבגלל נכותו מותר לו לפגוע באחרים".

"אין לכם עילת תביעה בכלל"

גולדנר רוצה להתקדם: "נערוך שיח קצר מחוץ לפרוטוקול, נשקף את הדברים בקצרה וניתן החלטה. שמעתי אתכם, קראתי את מה שהצגתם ולא הצגתם. אני מתרשמת שאין לכם עילת תביעה בכלל", היא אומרת לתובעת שמנסה להתפרץ לדבריה. "גבירתי תכבד את בית המשפט ותקשיב. גבירתי מבקשת הוצאות משפט הליכים אחרים. גבירתי תקשיב עד הסוף. אתם לא מיוצגים ולכן חשוב לי שתבינו". התובעת מפריעה שוב ושוב. "אני מאוד רוצה להסביר לגבירתי, כי אם אאלץ להפסיק - אני אצטרך לתת פסק דין. אני רוצה שגבירתי תקשיב ואחר כך תקבל החלטה מושכלת". זה לא עוזר וגולדנר מנסה שוב: "התובעים מתבקשים לא להתפרץ לדברי בית המשפט ולאפשר שיח מכובד. עכשיו גבירתי תקשיב. אין עילת תביעה. הוצאות משפט היה עליכם לבקש בהליכים שנקטתם או שננקטו נגדכם". התובעת מתפרצת. גולדנר: "אנחנו נעשה את זה בכתב. אני רואה שזה לא מתאפשר". היא מכתיבה: אין לקבל את התביעה שמתייחסת להוצאות בהליכים אחרים, ואין ראיות מספיקות להוכחת פגיעה בפרטיות ולמפגע בדמות המנגל ובשיפוץ הממ"ד. גולדנר מסבירה לתובעת את ההבדל בין מחיקת התביעה לדחייתה, וזו כמובן מתפרצת לדבריה. "אני מציעה לגבירתי שהתביעה תידחה ללא צו להוצאות ואני אמליץ להם לוותר על ההוצאות. אם גבירתי תמחק את התביעה ותלך להתייעץ עם עורך דין - הם יאמרו האם הם עומדים על הוצאות. אם אתן פסק דין מנומק, אני אדחה את התביעה ואחייב בהוצאות. מה שתחליטו - זה בסדר. אתם לא חייבים לקבל את הצעת בית המשפט, אתם יכולים לבקש פסק דין מנומק, זה בסדר, בשביל זה בית המשפט פה". התובעת מתפרצת ולבסוף גולדנר מרימה ידיים: היא תתן פסק דין מנומק היום או מחר. נספר לכם שהיא חייבה את התובעים בהוצאות בסך 1,000 שקל.

השורה התחתונה: מירב גולדנר מלאה רצון טוב ומוכנה היטב, אך הללו אינם מסייעים לה בפני עורך הדין התוקפני בתביעה הראשונה. היה עליה להיות תקיפה יותר, לעמוד על כך שיקיים את הוראותיה ובמידת הצורך אף להחליט שסיים את החקירה. אותה סבלנות היא מפגינה כלפי התובעת בסכסוך השכנים, שנראה שמבלה חלק ניכר מזמנה בסכסוכי סרק; גם כאן היא הייתה מופרזת, למרות שבתיקים כאלה - אורך רוח הוא מידה מבורכת.

יעילות: 7.

מזג שיפוטי: 8.