בחג שמחת תורה השנה, יסלחו לי הכוהנים, הלווים, הרבנים ובני התורה, ימחלו לי הגבירים והנדיבים, השנה, בחג שמחת תורה, בהקפות הראשונות והשניות, יכובדו בברכות, בהרמת ספר התורה והובלתו מההיכל אל התיבה, ההורים השכולים, האחים השכולים, הילדים היתומים, הסבים השכולים, ובעזרת הנשים תרקודנה עם ספרי תורה האלמנות, היתומות, הארוסות, האימהות, הסבתות.
השנה בהקפות שמחת תורה נרקוד עם לבבות שבורים, נשיר עם עיניים מצועפות מגעגוע, נרקע בעוז, נחבק את משפחות אריות האומה באהבה גדולה, נרקוד את מחול החיים, את מחול הצער והתוגה, את מחול הכאב, את מחול התקומה והתחייה, את מחול הגבורה.
השנה בשמחת תורה, נרקוד ב"עין במר בוכה ולב שמח", נרקוד ב"עוקד והנעקד והמזבח", נרקוד ב"אתה בחרתנו מכל העמים", נרקוד לכבוד הנופלים, לכבוד המצווים בנופלם, המשיכו את שרשרת הדורות של עם הנצח.
השנה בשמחת תורה נרקוד עם ספרי התורה בידינו, על לוח ליבנו נישא את החטופות והחטופים, החיים והמתים, נקרע בשירה אדירה של "עם ישראל חי", שאינה אלא תפילת הנשמות הסוערות, הבוכיות, המתגעגעות, את שערי השמיים, נזעזע בקריאתנו את כיסא הכבוד, נעצום עיניים וביד אח הפוגשת יד אחיו נשיר חרש, "אחינו כל בית ישראל הנתונים בצרה ובשבייה .... המקום ירחם עליהם ויוציאם מצרה לרווחה, מאפלה לאורה..."
השנה בשמחת תורה ננגיש ביתר שאת את בתי כנסת, נרווח את המעברים, ננמיך את התיבה, נעניק את כל שלאל ידינו לגיבורים הפצועים השבים משדות הקרב, מבתי החולים השיקומיים, נעטוף את מי שנמצאים לצידנו אך רוחם בסמטאות עזה, ברפיח, מחלצים חברים, בוכים על המתים.
השנה בשמחת תורה נפתח את ליבנו לאחינו העקורים גולים מביתם, המפוזרים ברחבי הארץ הטובה, בבתי כנסת חדשים, שאינם בית הכנסת שלהם, נפנה להם מקום בלב, נאיר להם פנים, נחבק ונשמח עם מי שהיו לגולים בתוך עמם.
השנה בשמחת תורה על-אף שבבתי כנסת רבים מדיי, יישארו כסאות ריקים, של הנופלים ושל המילואימניקים המגנים על המולדת, נניח כסאות רבים נוספים למען האחים והאחיות המבקשים לתת לליבם השבור, מזור, להתחבר אל מעיינות הנצח, אל השורשים שנעלמו לעיתים במעלה הדרך, להיות ביחד עם עם ישראל כולו בשעת החיבורים הזו, שעת ההתחברות, שעת האחים אנחנו.
וכשייגמרו ההקפות, כשספרי התורה יושבו אל ההיכל, כשהילדים יקבלו בשמחה רבה את שקיות המתיקה ואת דגל שמחת תורה עם הנצנצים, כשנאחל איש לרעהו, חג שמח, למרות הכל, אף על-פי, ניקח עימנו מעט מהרוח הגדולה, רוח החיים הרוקדים בלב שבור ובעוז של מנצחים. ניקח עימנו עד לשמחת תורה של השנה הבאה את הערבות ההדדית, כבוד האדם, אהבת האדם, הארץ ומקורות הנצח שלנו.
ולמחרת, בבוקר, אחרי שהלב יזדעזע בשעה 06.29, נזכור את שהיה, ננצור ובעיקר נתפלל בתפילה לשלום המדינה, בלב רוטט ובכוונה עילאית, "אבִינוּ שֶׁבַּשָּׁמַיִם, צוּר יִשְׂרָאֵל וְגוֹאֲלוֹ, בָּרֵךְ אֶת מְדִינַת יִשְׂרָאֵל, רֵאשִׁית צְמִיחַת גְּאֻלָּתֵנוּ. הָגֵן עָלֶיהָ בְּאֶבְרַת חַסְדֶּךָ, וּפְרֹשׁ עָלֶיהָ סֻכַּת שְׁלוֹמֶךָ, וּשְׁלַח אוֹרְךָ וַאֲמִתְּךָ לְרָאשֶׁיהָ, שָׂרֶיהָ וְיוֹעֲצֶיהָ, וְתַקְּנֵם בְּעֵצָה טוֹבָה מִלְּפָנֶיךָ. חַזֵּק אֶת יְדֵי מְגִנֵּי אֶרֶץ קָדְשֵׁנוּ, וְהַנְחִילֵם אֱלֹהֵינוּ יְשׁוּעָה וַעֲטֶרֶת נִצָּחוֹן תְּעַטְּרֵם, וְנָתַתָּ שָׁלוֹם בָּאָרֶץ וְשִׂמְחַת עוֹלָם לְיוֹשְׁבֶיהָ." ולוואי שנהייה ראויים.