מעבר להשתתפות במעגל השכול והזיכרון הלאומיים ישנם גם החברים האישיים, ובוגרי המכינה שנפלו בקרבות. הבוקר ציינו, בבית העלמין של מושב צופית, שנה לנפילתו של סגן יובל יפה הי"ד, לוחם ומפקד מחלקת שריון בחטיבה 7 במלחמת חרבות ברזל, ובוגר מכינת תבור שהייתה לי הזכות להכיר מקרוב.
אישיות חריגה במובן הטוב של המילה, קרן של אור ושמחה, תמיד במרכז העניינים, תמיד עם חיוך ועיניים טובות, מנהיג טבעי, חף מפוזות, אדם כן, עמוק וצנוע מאד. אדם שהיה הביטוי החי של אחת האמרות המיוחסות לבעל שם טוב שנחקקו על קירות המכינה: "כשם שהעיניים בנויות לקלוט אור כך הן בנויות להפיץ אור...".
לאחר מותו המשפחה מצאה כתבים שהשאיר אחריו. את הקטע הבא כתב יובל בינואר 2023 בעיצומו של קורס הקצינים: "כבר עוד שנייה אמצע קורס הקצינים. בהרבה מובנים אני מרגיש שאני במקום הנכון עבורי. מצד שני תמיד תחלחל ההרגשה על החיים שבחוץ. המציאות הזאת לא הגיונית. למה כל כך מעט נותנים בשיא חייהם לטובת הכלל וכל השאר נהנים, מבלים, לא מעריכים?
לרגע לא היה לי ספק כן? תחושת השליחות והמחוברות לארץ הזאת, לאדמה, לאנשים חזקה יותר מכל. הנופים והאוויר, הדשא, המים, המפלים והמדבר. רק מלרשום בא לי להוריד את המדים ולצאת לחופשי אליהם. כנראה שזה תפקידנו לשעה זו, כדי שעוד יתאהבו,
שעוד ילדים יוכלו לרוץ בשדות."
מילים כל כך מרגשות שמקבלות משמעות מצמררת לאחר נפילתו:
"כדי שעוד יתאהבו,
שעוד ילדים יוכלו לרוץ בשדות"
צר לי עליך יובל נשמה יקרה,
פוטנציאל חיים אינסופי שנגדע,
יהי זכרך ברוך.