עשרות אלפי בני נוער יצאו בימים אלה לחופשת סוכות. בכל שנה עשרות נערים ונערות מתגייסים לבניית סוכות לקשישים, לעריריים, לבעלי מוגבלויות וצרכים מיוחדים. השנה העשרות היו למאות. בני נוער בעלי שאר רוח החלו בימי חופשה אלה לבנות סוכות ובפעם הראשונה גם למשפחות שכולות, 886 משפחות שכולות שהצטרפו השנה למשפחות השכול. בכל יום המשפחות השכולות בונות את סוכתם הנופלת מחדש, תוקעים את היתדות, מחברים את הדפנות, מותחים את היריעות, מניחים את הסכך, תולים את הקישוטים, מכניסים את השולחנות, מסדרים את הכסאות וקופאים במקומם, כיסא אחד ריק, כיסא אחד התייתר, כיסא אחד של מי שהיה ואיננו. אלפי סוכות יהיו סוכות חסרות השנה, הסכך לא יסתיר את הכאב, לא יכסה את הזיכרון והגעגוע. לצד הציפייה לבא האושפיזין בשבעת ימי החג, יקוו ויחלמו, ההורים, האלמנות, היתומים, האחיות, לאושפיזין אחד, לנכד, לבן, לבעל, לאבא, לדוד, לחבר, אושפיזין ללילה אחד, רק אחד. בעוד ימים אחדים נצא מבית הקבע, מהמבצר, מהבית המגן והמוגן שלנו, אל החוץ, אל הפרהסיה, אל סוכת הארעי, אל הזמני, והוא יהיה חסר. נקבל בכל ערב את האושפיזין בסוכתנו החסרה, את אברהם, יצחק, יעקב, משה, אהרון, יוסף, ודוד ונביט בכל ערב בפתח הסוכה אולי הוא יבוא, אולי יצטרף לאחד מהצדיקים, הרי גם הוא צדיק. והשנה, טרם חג הסוכות הוא לא יבחן מקרוב את הלולב, לא ילפף אותו ובקצהו יצור כדור צבעוני, לא יבדוק את פיטם האתרוג, לא יבחן את ההדסים המשולשים, לא יקטוף בערב חג מהערבות, ועת אלה ערבות בוכיות. והשנה הוא לא ילבש בגדי חג, לא ינענע את ארבעת המינים, לא יברך את הרעייה, את הבנים והבנות, לא ילווה אותם לבית הכנסת, לא יכנס בשערי סוכה ויברך בקול מלא שמחה, חג שמח. השנה, במאות סוכות מוארות ישמע קידוש בקול רוטט, ישמעו שירי חג בקול חנוק, תישמע ברכת אם את ילדיה כמו שאבא היה מברך, והאושפיזין ינגבו את הדמעות מעיני האוהבים המתגעגעים למי שהיו ואינם. והנכד, הבן, הבעל, האבא, הדוד, יציץ מבין חרכי הסכך, קשוב לאהובי חייו, שמח לשמוע את הלביאה של חייו, גאה ברעייתו הגיבורה, המנהלת את שולחן החג, מקדשת על היין, מברכת את הילדים, בקול סדוק מגעגוע מובילה את שירי החג. ואז יגיעו האושפיזין לסוכה, ריח של גן עדן יעלה באפם, לא מהאתרוג, לא מההדסים, לא מפירות ההדר, האושפיזין ירימו עיניים לעבר הסכך ומבין החרכים, בין כפות התמרים, ישמע רחש קל, הבעל, האבא, הבן, האח, הדוד, שב למקומו, מתחת לכיסא הכבוד. השנה, הסוכה שלנו, סוכת העם היהודי, סוכת האחים והאחיות, סוכת האהבה והחיבורים, סוכת עם הסגולה, סוכה שנהייה ראויים להיכנס לתוכה, בזכות החסרים בה, סוכה של תקווה.