אני רואה שוב ושוב את הציטוט "מטעם זה ההחלטה, הסוטה מדרך מינוי הנציבים בעבר, אינה חוקית" בעניין החלטת ראש הממשלה, באישור הממשלה, על דרך מינויי של נציב שירות המדינה.
לא היה ברור לי איזה חוק בדיוק סותרת דרכם של ראש הממשלה והממשלה, ולכן חיפשתי ומצאתי את
חוות הדעת של היועצת המשפטית לממשלה בעניין זה, אבל שוד ושבר, לא כתוב בשום מקום בחוות הדעת שההחלטה אינה חוקית. יתרה מכך, חוות הדעת משתרעת על פני 41 עמודים, ועל-מנת לטעון שפעולה אינה חוקית אין צורך לטחון במילים את בית המשפט העליון שזמנו יקר, את זמן העותרים הנכבדים והמשיבים היקרים. אם פעולה מסוימת אינה חוקית, כל אשר יש לכתוב הוא שהפעולה נוגדת את חוק X סעיף Y וזהו, סה-טו, לא צריך יותר. אז כיצד מקורות רבים ושונים כותבים "אינה חוקית"?
קיימות מספר אפשרויות
1) יצאו שתי חוות, דעת תחילה היה כתוב "אינה חוקית" ואחרי כן יצאה חוות דעת מתקנת.
2) העיתונים לא בודקים אלא פשוט מעתיקים אחד מהשני.
3) הדוברות של משרד המשפטי הוציאה "תקציר" לעיתונאים, אשר בו היה כתוב "אינה
חוקית" וה"תקציר" לא נבדק יסודית על-ידי המשרד ועל-ידי עיתונים.
ומה זה חשוב כן חוקית/לא חוקית, הרי ברור שהיועצת המשפטית לממשלה מתנגדת לאופי המינוי המוצע של נציב שירות המדינה על-ידי הממשלה והעומד בראשה. ובכן, זה נושא חשוב, מאוד חשוב, נושא שעומד בבסיס החולי של מערכת המשפט בישראל.
כאשר פעולה איננה חוקית, אנו נמצא סעיף חוק אותו נוגדת הפעולה, וכאשר רוצה היועצת המשפטית לממשלה לטעון שפעולה מסוימת אינה חוקית, היא פשוט מציגה את הפעולה א ל מול החוק או החוקים ואם לא טעתה היועצת בהבנת החוקים, מה שסביר שלא יקרה בשל הניסיון הרב שיש לה ולעובדי לשכתה, אין ספק שאף בית משפט לא יעביר את ההחלטה. "אינה חוקית" זה בד"כ שחור/לבן, clear cut.
פעולה ממשלתית נגד חוק תיקרא פעולה בחוסר סמכות, ובשום מקום בחוות הדעת לא טוענת היועצת שההחלטה נתקבלה בחוסר סמכות, נהפוך הוא, בסעיף 111 לחוות דעתה טוענת היועצת
"הממשלה התמקדה בנימוק הסמכות והתפיסה הדמוקרטית, בצד נימוקים מעטים נוספים, ולא התייחסה לגוף ניתוח אפיון המשרה והתאמת דרך המינוי ההולמת את מאפייניה..." כלומר היועצת לא שוללת את סמכותה של הממשלה וראש הממשלה לקבל את ההחלטה שקיבלו אלא שוללת את סבירות ההחלטה, וכאשר מגיעים לעולם הסבירות אז 40 עמודים או אפילו 400 לא משכנעים, ומדוע.
- א) בואו נתחיל מהמטרה של הממשלה וראש הממשלה., לדעתי מטרתם היא להרחיק את היועצת המשפטית לממשלה מהמינוי. הם חוששים ובצדק מהלעומתיות שלה, ויעשו כל מאמץ לדחוק רגליה מהסיפור.
- ב) אין לממשלה שום כוונה לחמוק מביקורת שיפוטית על המינוי. על כל מינוי של הממשלה אפשר הרי לעתור לבג"ץ ודאי על מינוי שנוי במחלוקת. הממשלה מודעת לכך, ולכן הנציב שתבחר הממשלה לא יהיה שנוי במחלוקת מבחינה מקצועית, ומזאת בדיוק חוששת היועצת, היא חוששת שייבחר אדם ראוי ביותר אך עם אג'נדה ימנית שאיננה די ליברלית לטעמה, ואת זאת היא מקווה למנוע על-ידי שליטתה במינוי. במילים אחרות מי שמנסה להשפיע פוליטית/רעיונית על המינוי זו היועצת המשפטית לממשלה ולא כל אדם אחר.
- ג) ההצעה של ראש הממשלה והממשלה למינוי לא עלתה בחלל ריק. יש מספר שיטות למינוי בכירים בישראל, הבכירים של הבכירים מקרב אלה שממונים בלא מכרז הם שבעת המופלאים:
- הרמטכ"ל
- מפכ"ל המשטרה
- ראש המוסד
- ראש השב"כ
- נציב בתי הסוהר
- נגיד בנק ישראל
- המשנה לנגיד בנק ישראל
המסננת שעוברים בעלי התפקידים האלה הם
"הוועדה המייעצת למינוי בכירים בשירות המדינה", אשר תפקידה המרכזי הוא להבטיח את טוהר המידות במינויים הבכירים, ולבחון שמא דבקו פגם או דופי כלשהם במינויים המוצעים. בכל שאר ההיבטים הקשורים בשבעת המופלאים סומכים אנו על הממשלה והעומד בראשה, ומעליהם אנו סומכים על בית המשפט שאם נפל פגם משמעותי בהחלטת הממשלה על המינוי, תוגש עתירה והמינוי יישקל על-ידי בית המשפט ובמידת הצורך, ייפסל.
וכל מה שביקש ראש הממשלה, באישור הממשלה, זה להפוך את שבעת המופלאים לשמונה, כי מה שטוב לשבעה, ודאי טוב גם לשמיני. נשמע הגיוני? בטח שנשמע הגיוני, ממש כמו 41 העמודים של היועצת המשפטית לממשלה, וזה בדיוק שורש הוויכוח על עילת הסבירות. כל אחד רואה את הסבירות אחרת. את הסבירות שלי הבעתי בחצי עמוד, את הסבירות של היועצת המשפטית לממשלה היא הביעה ב-41 עמודים, (על פני 125 סעיפים) כל אחד וכל אחת עם הסבירות שלהם, כל אחד ואחת עם ההיגיון שלהם. ומה עם הכותרות המפושטת "אינה חוקית"? כלאם פאדי, עורבא פרח.