משלל האפיונים לחג הסוכות, אני רוצה הפעם להתעכב על אפיון אחד, אפיון מאוד ערכי של החג והוא הכנסת אורחים. מסורת ישראל הקפידה להדגיש את מצוות הכנסת האורחים לסוכה. הסוכה בחג סוכות מתהדרת לא רק בקישוטיה, אלא מתהדרת בעיקר במילוי מצוות הכנסת האורחים, שניתן לה דגש רב במיוחד בספר הזוהר. במסורת ישראל נקבע, שבחג הסוכות מזמינים אושפיזין. ביום הראשון מוזמן לסוכה האורח הראשון - אברהם אבינו, ביום השני מוזמן יצחק, ביום השלישי מוזמן יעקב, ביום הרביעי מוזמן יוסף, ביום החמישי מוזמן משה, ביום השישי מוזמן אהרון, ביום השביעי מוזמן דוד וביום השמיני בחו"ל מזמינים את שלמה המלך, שכן בחו"ל יושבים בסוכה גם בשמיני עצרת, וכמובן כל יום משאירים כיסא לאליהו הנביא. חשיבות הכנסת האורחים והכבוד שמעטירים עליהם בסוכה, באה לידי ביטוי במידות המיוחסות לאורחים. מידת החסד לאברהם, הגבורה ליצחק, התפארת ליעקב, הנצח למשה, ההוד לאהרון, היסוד ליוסף והמלכות לדוד ולשלמה. מסורת ישראל הקפידה להדגיש את מצוות הזמנת העניים וחסרי כל לסוכה וכן גם את הגרים. אודה, שקשה לי לקבל את דוד המלך כאורח כבוד ביום השביעי בסוכתי. קשה לי לקבל כאורח את הנואף עם בת שבע החתית, כשהוא נותן הוראה לשר צבאו יואב, שידאג שהבעל, אוריה החתי, לא יחזור חי משדה הקרב בארץ מואב כדי שהוא יוכל לשאת את בת שבע. קשה לי לקבל את דוד כאורח. דוד הוא זה שנתן בידי הגבעונים את ההיתר לתלות על עצים את חמשת ילדי מיכל בת שאול ושני ילדי רצפה בת איה. רצח מתועב וחסר רחמים של שבעה ילדים רכים, שבעה ילדים שלא חטאו במערכת הסבוכה של תככים פוליטיים. דוד נושא באחריות לכך, שביתו היה לבית דמים - אבשלום בנו הורג את אחיו אמנון, הבן אמנון אונס את אחותו תמר. קשה לי לתת את הכבוד, שניתן לדוד המלך בשיר, המושר בפי כל ילד במערכת החינוך- "דָּוִד מֶלֶך יִשְׁרָאֵל חַי וְקַיָּם." בשנה שעברה הזמנתי לסוכתי את עמוס הנוקד ובולס השקמים מתקוע, שלא חשש לבוא למקדשו האלילי של המלך ירבעם בן יהואש בבית אל ואמר למלך ולקהל הנאספים במקדש, שעל שלושה פשעי ישראל הוא היה מוכן לסלוח, אך אין מחילה על הפשע הרביעי - "עַל מִכְרָם בַּכֶּסֶף צַדִּיק וְאֶבְיוֹן בַּעֲבוּר נַעֲלַיִם...וְאִישׁ וְאָבִיו יֵלְכוּ אֶל הַנַּעֲרָה...". (עמוס, פרק ד', פסוק ח') עמוס התעמת עם אנשי השררה של הממשל, שנציגם הוא אמציה הכהן מבית אל, האומר לעמוס: "חוֹזֶה לֵךְ בְּרַח", אך הנוקד והבוקר, איש האדמה, אינו בורח וממשיך להתמיד במאבק על דמותה המוסרית של החברה הישראלית, ולכן הוא אורח רצוי - הוא דמות מופת לכל מי שלא נרתע להתמיד במאבק נגד משחיתי דמותה המוסרית של החברה הישראלית. השנה ביום השביעי של החג במקום להזמין את דוד, אזמין את ירמיהו הנביא, שאמר באומץ לב לממשל בתקופתו את כל מה שאנחנו חייבים לזעוק בימינו לעבר הממשל שלנו. אנחנו חייבים לזעוק את זעקת ירמיהו, שיש מגבלות לכוח, ואסור להתמכר לאופוריה הכוחנית, כשנותנים דרור רק לכוחנות לְנַתֵּב את חיינו ללא הבנה שיש לה מגבלות, עלולים לעלות על שרטון, שממנו ניתן לרדת רק אל מעמקי השאול. הממשל שלא הקשיב לירמיהו הביא לאסון הכבד מנשוא של חורבן הבית הלאומי הראשון בשנת 586 לפנה"ס. כיום ארצנו מדממת יום יום ומאות רבות עולים על המוקד, ולכן חשוב שנאמץ את התובנות של ירמיהו. אינני מקל ראש, שיש לנו היום אויב רצחני בדמות החמאס, שביום שמחתה של התורה בתשרי תשפ"ד טבח מאות רבות של יהודים ולא יהודים נקיי כפים, אנס, שרף ובזז. אך גם מערכה צודקת נגד אויב מר חייבת להתנהל בשיקול דעת, ולא לבטל לחלוטין כל מתווה מדיני, שמציעה מדינה ידידותית כמו ארה"ב, שמילאה בשנת תשפ"ד מספר פעמים את מחסני התחמושת שלנו שהתרוקנו, ושלחה רכבות ימיות ואוויריות כדי לסייע לנו לעמוד מול רשפי מוות שנשלחו לעברנו מאירן. אני אזמין השנה כאושפיזין לסוכתי את ירמיהו, שהושלך לבור כלא במצוות השררה המונרכית. אני רואה בו אושפיז כבוד בסוכתי. ירמיהו שהואשם, כי הוא יד ימינו של האויב הכשדי (ירמיהו, פרק ל"ז, פסוקים י"ג-י"ד)."וַיִּקְצְפוּ הַשָּׁרִים עַל יִרְמִיָּהוּ וְהִכּוּ אוֹתוֹ וְנָתְנוּ אוֹתוֹ בֵּית הָאָסוּר, בֵּית יְהוֹנָתָן אוֹתוֹ עָשׁוּ לְבֵית כֶּלֶא" (שם, פסוק ט"ו). ירמיהו הואשם על-ידי השרים כ"מַרְפֶּה אֶת יְדֵי אַנְשֵׁי הַמִּלחָמָה"(שם, פרק ל"ח, פסוק ד'). אותן האשמות, המלוות באלימות מילולית בוטה וגסת רוח, מושמעות כיום על-ידי הממשל בישראל ושופריו כלפי כל מי שנוהג על-פי צו מצפונו ומביע עמדה כמו ירמיהו, גם כשמנהלים מלחמה צודקת נגד חמאס-חיזבאללה-אירן, חייבים לאמץ את כל התובנות המדיניות, ולא לצאת למערכה שאין לה אופק מדיני. אין לצאת למלחמה, שהאופק היחידי שלה הוא רק הנצחת מציאות חיים מדממת. האלימות המילולית כלפי ירמיהו עלתה מדרגה כשהשרים אומרים לצלך צדקיהו "יוּמַת נָא אֶת הָאִיש הַזֶּה". (שם, ל"ח, ד) האיש הזה - הוא ירמיהו בן חלקיהו מן הכהנים אשר בענתות בארץ בנימין. יהיה זה לכבוד לי שעולם הערכים של "הָאִישׁ הַזֶּה" יקשטו את סוכתי ואת אורחות חיי החברה הישראלית כולה.