השבוע התראיינתי אצל רביב דרוקר על אודות הניסיונות של אביגדור ליברמן ונפתלי בנט שהתנגדו למיטוט חמאס, לשכתב את ההיסטוריה. אחרי שהראיון הסתיים, העיר ברוך קרע כי במבצע "עופרת יצוקה", יואב גלנט, אז מפקד אלוף פיקוד דרום, "רצה להמשיך ולמוטט את החמאס". כרגיל, עמדתו של מר קרא מונעת מפוזיציה פוליטית - מי שלעומתי לבנימין נתניהו הוא "טוב" - ולכן הוא יצא לסנגר על גלנט, למרות שהוא אחראי למגה-מחדל של שבעה באוקטובר ולניהול המלחמה הכושל. האמת היא שבמהלך מבצע "עופרת יצוקה" ביקש רה"מ אולמרט לתפוס את ציר פילדלפי ולטהר את רפיח. אולמרט שאל את אלוף פיקוד דרום גלנט כמה זמן ייקח לצה"ל להשיג מטרות אלו והלה השיב לו כי תפיסת ציר פילדלפי תיקח 48 שעות וטיהור רפיח ייקח שלושה-ארבעה שבועות. יומיים לאחר מכן ביקש רה"מ לאשר בישיבת קבינט החלטה על תפיסת ציר פילדלפי וטיהור רפיח. שר הביטחון אהוד ברק, האב המייסד של מדיניות הדו-קיום עם חמאס, רצה להפסיק את המלחמה בכל מחיר (אגב, גם הוא מיקיריו של קרא ומאותה סיבה), ולכן הוא נפגש עם אולמרט יחד עם הרמטכ"ל לפני הישיבה ואמר לו כי העמדה שהצבא יציג בדיון בקבינט, על דעת אלוף פיקוד דרום, תהיה שתפיסת ציר פילדלפי תארך שבועות, שטיהור רפיח ייקח חודשים, ושהפעולה הזו תגבה לפחות 500 הרוגים לכוחותינו. חשוב להזכיר, שבעת ההיא, שבה כבר עמדנו על סף מיטוט חמאס, היו לצה"ל עשרה הרוגים, ולחמאס היה פחות מחמישה אחוזים מהכוח שיש לו היום. אולמרט נדהם מהמהפך שחל בעמדתו של גלנט, והוא נאלץ לוותר על המהלך שכנראה היה מביא למיטוט חמאס. אולמרט התבטא אז בחריפות נגד גלנט וראה בשינוי עמדתו מקצה אל קצה תוך יומיים מעשה של בגידה מקצועית, וזאת מטעמים אופורטוניסטיים, משום ששר הביטחון ברק הסביר לו שאם הוא לא יישר איתו קו, הוא לא ימונה לרמטכ"ל.