אחרי שנה, המאמר הנוכחי סוגר מעגל ארוך של מאמרים וטורים שליוו את המלחמה עד כה. מטבע הזמנים הלחוצים, קשה לרבים להישאר מרוכזים לזמן ארוך, ובכל זאת, הטורים הארוכים שלי שואפים לספק חלופה מעמיקה יותר מהמקצבים המהירים בשיח התקשורתי. אני מתייחס ברצינות רבה לכתיבה הזאת. להשקפתי, תפקידם של אנשי רוח, במיוחד בתקופות משבר, לעסוק במושגי הערך של התקופה ולנקותם, לזקקם, וגם להרים את המבט השקוע בהווה לעבר פרספקטיבה רחבה וגבוהה יותר. על הדרך אני משבץ בכתיבתי גם ממתקים אינטלקטואליים. אני מאמין שמי שיתאמץ וישקיע בקריאת הטורים, ייצא נשכר. נסו ותהנו, ואם יעלה הרצון מלפניכם, שתפו.
לפני שנה, בעיצומה של שמחת תורה, שעה שפריצי אדם רצחו ואנסו ושרפו חיים והחריבו קהילות שלוות בדרום הארץ, לא ידענו עדיין את גודל האסון, אבל המסורת העתיקה הובילה אותנו לסדר הדברים הקבוע שבו סיימנו את מחזור הקריאה בתורה והתחלנו מ"בראשית ברא אלוהים את השמים ואת הארץ". ואכן, זו הייתה מלחמת בראשית, מלחמה קיומית; היא זרקה אותנו באלימות וללא הכנה אל ההתחלה. נדרשנו לעמוד מול האמת של חיינו כעם בארצו העתיקה במציאות שלא מפסיקה לדמם מאז ששבנו הביתה.
ברגע האמת, כשהחיים נתונים בסכנה ממשית, האדם חוזר למקורו, לאמיתות היסוד של קיומו. גם האומה. עוד בשבוע הראשון, כשהחלו להתברר ממדי האסון, כתבתי שאנחנו נמצאים באירוע תנ"כי על שלל משמעויותיו. השנה החולפת כתבה פרק בתנ"ך שכתיבתו לא הסתיימה; עוד מלאכה נכבדה לפנינו בביעור הרע מן העולם. לאל התנ"כי יש דרכים משלו לדבר אלינו. פעם היו נביאים, ובשנה האחרונה שמענו דברים יוצאי דופן מפי אימהות ואבות על קברי בניהם, שהרעידו אותנו ופרטו על נימים קמאיות, כמו חצבו את המילים ממקום אחר ומתקופה קדומה, דברי נבואה לעם היושב בציון ולעולם כולו.
התנ"ך אינו מוזכר בכדי; רבים מאיתנו שהיו שקועים בהווה ובחנו את המציאות במונחים מטריאליסטים, התעוררו להבין שאויבינו נלחמים בנו לא על טריטוריה אלא על זהותנו העתיקה. לרגע אחד שנדמה כנצח, חווינו מה שאבותינו ואימותינו חוו באלפי שנות גלותנו, נתונים לביזה ולמשיסה ללא יכולת להגן על עצמנו. המהפך שאירע, העלייה מעומק התהום של ההשפלה הלאומית וההתנערות מאפר היישובים להשיב מלחמה שערה - ההקרבה ומסירות הנפש של דור גיבורים שעד לא מכבר קוננו על רוחו הירודה, והנה התגלה כחוליה מפוארת בשרשרת גיבורי ישראל שבכל הדורות, "עַם כְּלָבִיא יָקוּם וְכַאֲרִי יִתְנַשָּׂא" - מייצרים מהפך בנפשנו וגם בתודעה הציבורית.
המשימה של הדור הנוכחי לא נשארת בתחום הצבאי בלבד, אלא דורשת את ברור הזהות הזאת ועיצובה באופן שיתאים לדור ולתקופה, אבל ישמר את הגרעין הרוחני העתיק שממנו לנו חיים כפרטים וכאומה. הסערה האדירה שהוטלנו לתוכה עוד תכה גלים בעשורים הבאים, והרוח הגדולה שסחפה את העם תזין אותנו עוד זמן רב.
צורך היה לעמנו לחזור שוב ושוב על הסיפורים המכוננים שהולידו אותו, עד שנטמעו בפסיכולוגיה הקולקטיבית שלנו. אך אם תורת משה היא ספר חוקים, מדוע נדרשת הקדמה כה ארוכה? אין לזה תקדים בקודקס חוקים אחר באנושות. במאה ה-11 ישב בטרואה שבצרפת גדול פרשני המקרא, רבי שלמה יצחקי, שנודע בשם רש"י. באמצע שנות החמישים לחייו יצא לדרך מסע הצלב הראשון (1096), שהצליח בתום שלוש שנים להעביר את ירושלים לשלטון הנצרות.
בדרכם עברו הצלבנים בערי גרמניה וצרפת ופרעו פרעות איומות בקהילות היהודיות - במיוחד על נהר הריין - שהתקבעו בתודעה הלאומית כ"גזירות תתנ"ו". הם טבחו ורצחו אלפים, אנסו ושרפו ושדדו, ומי שנותר בחיים הוכרח לבחור בין צלב למוות. 300 שנים מאוחר יותר תישמע קריאה דומה בפרעות סביליה בספרד (גזירות קנ"א).
רש"י הכיר היטב את הקהילות ואת מרכזי התורה שחרבו. בשנות העשרים לחייו עשה שם תקופה אצל גדולי הדור. הוא קונן בשירו: "בַּקְשִׁי עֶלְבּוֹן חֲסִידַיִךְ וּשְׁפִיכַת דַּם לִמּוּדָיִךְ/ מִיַּד בְּנֵי זְנוּנִים מַכְרִיתֵי תַּלְמִידָיִךְ/ אֲשֶׁר קָרְעוּ יְרִיעוֹתַיִךְ וְרָמְסוּ אוֹתִיּוֹתָיִךְ/ וּבְשֶׁצֶף קֶצֶף הֶחֱרִיבוּ מִשְׁכְּנוֹתָיִךְ".
בזמן שפריצי אדם חיללו קודש ועמנו היה למרמס, בחר רש"י לפתוח את פירושו הגדול לתורה ברעיון שנראה אז מנותק מכל הקשר אקטואלי. הוא הביא את תמיהתו של רבי יצחק במדרש: לכאורה, התורה כספר חוקים ומצוות, הייתה צריכה להתחיל עם קידוש החודש, שזו המצווה הראשונה שעם ישראל נצטווה. "ומה טעם פתח ב'בראשית'?... שאם יאמרו אומות העולם לישראל: 'ליסטים (גזלנים) אתם, שכבשתם ארצות שבעה גויים' - הם אומרים להם: 'כל הארץ של הקב"ה היא; הוא בְּרָאָהּ ונתנה לאשר ישר בעיניו. ברצונו נתנה להם, וברצונו נטלה מהם ונתנה לנו'".
בכל שנה אני משתומם מעוצמת הפירוש הזה. רש"י לא כותב כאן כפרשן אלא כמנהיג לאומי מרחיק ראות, המבקש לעודד את עמו בעומק הגלות: הרימו את ראשכם! עוד נקום מאפר הקהילות שנחרבו ונשתקם, ויום אחד נשוב ארצה; אם לא בתקופתנו, אז צאצאינו יזכו לכונן מחדש את ממלכתנו החרבה. או אז תעמדו בפני השאלה הנצחית: גזלנים, הארץ אינה שלכם אלא של התושבים שהתיישבו בה בזמן שנעדרתם ממנה. והתשובה לעולם תהיה: "בראשית ברא... את הארץ". הארץ היא העולם, אבל מבחינתנו זו הארץ המיוחדת לנו כעם.
ואכן, כ-840 שנים מאוחר יותר, בינואר 1937, אמר דוד בן-גוריון בפני ועדת פיל הבריטית: "זכותנו ביחס לארץ ישראל נובעת לא מהמנדט והצהרת בלפור; היא קודמת לאלה... התנ"ך הוא המנדט שלנו, התנ"ך שנכתב על ידינו בשפתנו העברית ובארץ הזאת עצמה, הוא הוא המנדט שלנו. זכותנו ההיסטורית קיימת מראשית היות העם היהודי, והצהרת בלפור והמנדט באו רק לשם הכרת הזכות הזאת ואישורה".
התנ"ך הוא הבסיס של הציוויליזציה המערבית והוא המקור לחלק ניכר מהקוראן. ישראל כעַם עולם יכול בהחלט לדבר בזירה הבינלאומית על זכותנו הטבעית על ארצנו מכוח ספר הספרים. גם בעולם הדיפלומטיה ה"רציונלי", ה"חילוני", ה"מבוסס על אינטרסים" - דווקא שם! - חשוב להרים את מבט העמים מולנו להתבונן על ההווה גם (לא רק) בפרספקטיבה היסטורית, תרבותית ורוחנית בת אלפי שנים. קמנו לתחייה ואנחנו מגיחים מערפילי ההיסטוריה ושבים הביתה, כפי שניבאו נביאינו וגדולי חכמינו, ובתוכם רש"י, שבעומק החורבן של קהילות אשכנז, בחר לעסוק בראשית מפעלו הפרשני הענק דווקא בזכותנו על הארץ. בן-גוריון המשיך את רש"י, כאילו כתב את פירושו יום קודם להופעתו מול ועדת פיל, כי מהן 800 שנים בפרספקטיבה של נצח? "כִּי אֶלֶף שָׁנִים בְּעֵינֶיךָ - כְּיוֹם אֶתְמוֹל כִּי יַעֲבֹר, וְאַשְׁמוּרָה בַלָּיְלָה".
בראשית כספר יסוד אינו עוסק רק בסיפורים המכוננים של ראשיתנו כעם, אלא מלמד אותנו היסטוריוסופיה, כיצד לקרוא את ההיסטוריה ואת האקטואליה הבוערת. באופן עקבי הוא מתאר שני אופנים לראיית ההיסטוריה: ראייה סיבתית וראייה מוסרית בלשון הרב קוק. על פני השטח אירוע גורר אירוע, אך מתחת לפני השטח מוביל את האירועים זרם מעמקים מטא-היסטורי המתבטא בספר באמצעות החלומות שחולמים גיבוריו, או באמצעות תבנית כפולה של סיפור האירועים.
לקראת סוף הספר הדברים ממש ברורים: האחים מוכרים את יוסף לעבד במצרים וחושבים שנפטרו ממנו, אולם דווקא המעשה הזה מגשים את חלומות המלכות שלו. ולא רק את חלומות יוסף, אלא החלום ששחלם אבי זקנו, אברהם, בברית בין הבתרים: "יָדֹעַ תֵּדַע כִּי גֵר יִהְיֶה זַרְעֲךָ בְּאֶרֶץ לֹא לָהֶם וַעֲבָדוּם וְעִנּוּ אֹתָם... וְאַחֲרֵי כֵן יֵצְאוּ בִּרְכֻשׁ גָּדוֹל... וְדוֹר רְבִיעִי יָשׁוּבוּ הֵנָּה". התוכנית הייתה על השולחן עוד בתחילת הדרך; ומי שידע לקרוא את התבנית הכפולה, לא הופתע, וגם בעומק הצרה האמין באחריתנו הטובה, שבסופה של הגלות יקום דור שישוב הביתה.
התבנית הכפולה נמצאת כבר בהתחלה, בסיפור בריאת העולם ויצירת האדם, ובסיפור גן העדן וחטא האכילה מעץ הדעת טוב ורע. גן העדן הוא מעין רחם קוסמי שבו נמצא עובר האנושות בדמות זרע וביצית, אדם וחווה, ומצפה לרגע הלידה, כלומר לתחילת ההיסטוריה האנושית. ידיעת טוב ורע היא תלוית הקשר ותקופה...