בפרשת "בראשית" נוצר האדם ונבראו העצים ועוד דברים בעולם. לאדם ניתן שכל ו"רוּחַ מְמַלְּלָא", יכולת הדיבור. לפי מדרש "בראשית רבה" האדם חיבר שיר: "מִזְמוֹר שִׁיר לְיוֹם הַשַּׁבָּת: טוֹב לְהֹדוֹת לַה'..." (תהילים צ"ב). שירה היפה של אביבה גולן עוסק באדם, בשירה ובעץ. תִּפְאֶרֶת הָאָרֶץ / אביבה גולן מַהוּ הָאָדָם, אִם לֹא שָׁרָשָׁיו הַנְּטוּעִים בְּעִמְקֵי נִשְׁמָתוֹ הַזְּרוּעִים בְּאַדְמַת חַיָּיו, וּפֵרוֹתָיו תִּפְאֶרֶת מַעֲשָׂיו. מַהִי הַשִּׁירָה, אִם לֹא הָאַהֲבָה הַנְּטוּעָה בְּמַעֲמַקֵּי הַמִּלִּים הַזְּרוּעוֹת בְּאַדְמַת הַחַיִּים, וּפֵרוֹתֶיהָ תִּפְאֶרֶת הַיְּצִירָה. מַהוּ הָעֵץ, אִם לֹא הָאֲדָמָה הַנְּטוּעָה בְּשָׁרְשֵׁי שְׁנוֹתָיו הַזְּרוּעוֹת בְּשִׁירַת הַבְּרִיאָה, וּפֵרוֹתָיו תִּפְאֶרֶת הָאָרֶץ.

מבנה השיר

השיר מורכב משלושה בתים, בהם יש חזרה על אותן מילים: כל אחד מהבתים פותח בשאלה: "מַהוּ" או "מַהִי" ובהמשך השורה מתחילה התשובה במילים: "אִם לֹא". השורה השנייה בכל הבתים פותחת ב"הַנְּטוּעִים בְּ" או "הַנְּטוּעָה בְּ". השורה השלישית בכל הבתים פותחת ב"הַזְּרוּעִים בְּ" או "הַזְּרוּעוֹת בְּ". השורה הרביעית בכל הבתים פותחת ב"וּפֵרוֹתָיו תִּפְאֶרֶת". החזרתיות מקשרת בין כל הבתים.

שיר "משולש"

אביבה גולן יצרה "משולש" שבקודקודיו אדם, שירה ועץ. שאלה למחשבה: מה הקשר ביניהם? הצעות לתשובות: האדם יכול לדבר, לחשוב וגם לכתוב שירים הנכתבים על נייר שאותו מייצרים מעץ. השיר פותח באדם כי הוא החשוב ביותר. המשוררת יכלה לכתוב רק על האדם ועל השירה והקורא לא היה סבור שהשיר אינו שלם ושחסר בו דבר מה, אך המשוררת יצרה שילוב חכם ומעניין בהוסיפה את העץ. תחילה כתבה על הרוחניות, הבאה לידי ביטוי בשירה ורק בבית השלישי כתבה על העץ, המייצג את הגשמיות. בחייה של אביבה תופסת השירה מקום חשוב, גדול ונכבד ולכן עליה כתבה בבית השני לאחר הבית הראשון שעסק באדם.

שם השיר

שם השיר הוא אחד מהמכנים המשותפים בין שלושת מרכיביו: אדם, שירה ועץ. בכולם יש משום "תִּפְאֶרֶת הָאָרֶץ". האדם נחשב לתפארת הבריאה, הנמצא בדרגה גבוהה יותר מהדומם, הצומח ובעלי החיים. השירה מפארת את החיים, והעצים מייפים ומפארים את הארץ.

שאילת שאלות

אביבה גולן חכמה, חושבת, שואלת שאלות ואף עונה עליהן. היא משתמשת באמצעי דידקטי של שאילת שאלות. כך נוצר מעֵין דיאלוג עם הקורא. בקוראו את השאלה הכתובה בפתיחת כל אחד מהבתים הוא חושב עליה, על תשובתה של המשוררת ואף נותן תשובה משלו.

הסבר הבית הראשון:

המשוררת שואלת שאלה פילוסופית מרתקת שנשאלה על-ידי הוגי דעות רבים לאורך ההיסטוריה: "מַהוּ הָאָדָם?". תיאולוג קאתולי בשם תיאודור האֶקאֶר כתב בשנת 1933 ספר "מהו האדם?" דוקטור ויקטור פרַנקְל, נירולוג ופסיכיאטר ואחד מההוגים המשפיעים ביותר במאה העשרים כתב ספר בשם "האדם מחפש משמעות" על אנושיות בתוך התופת של השואה. פרנקל האמין כי מבעד לשלל הדחפים האגואיסטיים חבויה מהות פנימית. אותה מהות קשורה ישירות לשאיפה האנושית למצוא פשר ומשמעות במציאות. לדעת אביבה גולן העיקר באדם הם "שָׁרָשָׁיו", הוריו והדורות שקדמו להם באילן היוחסין, הם "נְּטוּעִים בְּעִמְקֵי נִשְׁמָתוֹ". יש קשר הדוק ביניהם, הם "זְּרוּעִים בְּאַדְמַת חַיָּיו". לאדם יש פירות, תוצרים שנובעים ממנו ומה הם? "תִּפְאֶרֶת מַעֲשָׂיו", התנהגותו הטובה. ב"פרקי אבות" פרק ב' משנה א' כתוב: "רַבִּי (יהודה הנשיא) אוֹמֵר: אֵיזוֹהִי דֶּרֶךְ יְשָׁרָה שֶׁיָּבֹר לוֹ הָאָדָם? (איזו דרך על האדם לבחור?) כֹּל שֶׁהִיא תִּפְאֶרֶת לְעוֹשֶׂיהָ, וְתִפְאֶרֶת לוֹ מִן הָאָדָם". לפי פירוש הרמב"ם ורבי עובדיה מברטנורא למשנה, הדרך אותה ממליץ רבי לבחור, היא 'הדרך האמצעית': כלומר לא להקצין לאף כיוון: לא לדאוג רק לעצמו, וגם לא לדאוג רק לאחרים ולהפקיר את עצמו.

הסבר הבית השני:

המשוררת שכתבה כבר שירים רבים, ובעזרת ה' תוסיף ותכתוב עוד ועוד שואלת שאלה שרבים שאלוה וענו עליה תשובות שונות. השאלה היא: "מַהִי הַשִּׁירָה?". לאורך השנים נעשו ניסיונות רבים להגדיר מהי שירה, ולהבחין אותה מסוגים אחרים של ספרות, כגון פרוזה או מסה, שכן שירה אינה סוגה ספרותית במובן המקובל של המילה. קשה למצוא כללים פורמליים שכל היצירות המוגדרות כ"שירה" עונות עליהם. ניסיונות מוקדמים לשׂרטט את גבולות השירה, למשל בידי אריסטו בספרו "פואטיקה", התמקדו בשימוש בדיבור ליצירת אפקטים דרמטיים, קומיים ורטוריים. מאוחר יותר התמקדו הניסיונות בהדגשת הגורמים הסגנוניים בשירה, כגון חריזה ומשקל כהבדלים בינה לבין פרוזה, אך בשירה מודרנית ננטשו רבים מגורמים אלו לטובת אחרים, כך שההבדל בין שירה לפרוזה באופן זה אינו מספק. שירה נתפסת כיום כיצירה קצרה, בשורות קצוצות, שעושה שימוש הן בתכונותיה הצליליות של הלשון (על-ידי מצלול, משקל וחריזה, למשל) והן בתכונותיה הפיגורטיביות (על-ידי דימויים ומטפורות וכן הלאה). קולרידג', המשורר הרומנטי והפילוסוף האנגלי, שחי בסוף המאה ה-18 הגדיר את השירה כך: "השירה היא מיטב המילים במיטב סדרן". ההוגה הצרפתי, ז'אק מאריטן, הגדיר את השירה באופן שונה: "השירה היא אש אשר מדבירים אותה בידיים הלובשות כפפות של היגיון". לדעתה של אביבה גולן השירה היא "הָאַהֲבָה / הַנְּטוּעָה בְּמַעֲמַקֵּי הַמִּלִּים / הַזְּרוּעוֹת בְּאַדְמַת הַחַיִּים". לאביבה יש שירים רבים בנושאים שונים ומגוונים, הנכתבים באהבה לאנשים, לטבע, לעם ישראל ולארץ ישראל. מבחינתה כל דבר שיש בחיים הוא נושא לשיר. לשירה יש פירות שהם "תִּפְאֶרֶת הַיְּצִירָה".

הסבר הבית השלישי:

"מַהוּ הָעֵץ" - שאלה זו נשמעת שונה מקודמותיה, שהרי נראה לנו שברור מהו עץ. הוא נטוע באדמה, צומח. יש עצי פרי ויש גם עצי סרק שאינם מניבים פירות. בוודאי יש כוונות למשוררת בהעלאת שאלה זו. מבחינתה שאלה זו היא כמו השאלה בבית הראשון. שהרי "כִּי הָאָדָם עֵץ הַשָּׂדֶה" (דברים כ', י"ט). העץ איננו רק מה שאנו רואים מעל פני הקרקע, אלא "הָאֲדָמָה / הַנְּטוּעָה בְּשָׁרְשֵׁי שְׁנוֹתָיו / הַזְּרוּעוֹת בְּשִׁירַת הַבְּרִיאָה". ידוע שהשורשים נטועים באדמה, אך אביבה גולן יצרה היפוך וכתבה ש"הָאֲדָמָה" היא "הַנְּטוּעָה בְּשָׁרְשֵׁי שְׁנוֹתָיו". אולי כוונתה לכך שהדורות הקודמים נקברים באדמה לאחר מותם, כנאמר לאדם: "...עַד שׁוּבְךָ אֶל הָאֲדָמָה כִּי מִמֶּנָּה לֻקָּחְתָּ, כִּי עָפָר אַתָּה וְאֶל עָפָר תָּשׁוּב" (בראשית ג', י"ט). "שִׁירַת הַבְּרִיאָה" מתחבר עם "פרק שירה" בו לכל אחד מהברואים, דומם כירח, שמים ועוד, צומח וחי, יש פסוק מהתנ"ך שאותו הוא אומר ובכך מודה ומשבח על הבריאה. לדעתה של אביבה גולן יש פירות לכל עץ, גם לאילן סרק "וּפֵרוֹתָיו תִּפְאֶרֶת הָאָרֶץ", כי העצים מייפים ומפארים את הארץ.

לסיכום

רעיונות רבים רמוזים בשיר "תִּפְאֶרֶת הָאָרֶץ" של המשוררת אביבה גולן. השיר יפה, חכם ומעורר מחשבה. יהי רצון שכל אחד מאתנו יהיה איש טוב "וּפֵרוֹתָיו תִּפְאֶרֶת מַעֲשָׂיו". נוסיף ליצור, לשמור על אופטימיות ולשיר שירים שהם "תִּפְאֶרֶת הַיְּצִירָה". נשמור על העולם ועל כל הנטוע שהוא "תִּפְאֶרֶת הָאָרֶץ".