- לרגע קט כעסתי כאשר בנימין נתניהו מנה בנאומו את הבכירים שטרחו ובאו לטקס התעמולתי של הממשלה לאזכור המלחמה ודילג על שר הביטחון יואב גלנט. אבל רק לרגע. אחר כך אפילו בירכתי על כך.
מדוע? כי אין מה שמציג את אפסותו ועליבותו וקטנונייתו של נתניהו יותר מהתעלמותו משר הביטחון בממשלתו. יותר מכך, ייתכן שהתנהלות בזויה זו עשויה להיות מובנת אפילו לחלק מחסידיו ההולכים אחריו כמו הילדים האומללים אחרי החלילן מהמלין.
גם אנו, שלמדנו בחינוך הממלכתי החילוני אבל הגענו להתעניין בעושר הרוחני של אוקיינוס החוכמה היהודי מכירים את סיפור המעשה על קמצא ובר-קמצא. זוכרים? לא הניח לו להשתתף במפגש או במסיבה אף שזה ביקש לממן את האירוע, ובשרשור - לפי האגדה - כך חרבה ירושלים. זה נתניהו.
- לא ייתכן שבממשלת ישראל יימצאו שרים החותרים תחתה ומבקשים לחדש את גוש-קטיף ויישארו בה. אם נתניהו שותק - הוא שותף לזוועה אשר תגרום למוות מיותר של ישראלים, חיילים כאזרחים גם יחד. אנחנו, שנסענו לרוב לנצרים וליישובים פורחים אחרים בגוש-קטיף, שנבנו על-ידי ממשלות ישראל מימין ומשמאל גם יחד, יודעים שהחגיגה נגמרת ואיתמר בן-גביר ובצלאל סמוטריץ' לא יהיו שם כאשר ילדות וילדים ייאלצו לנסוע מדי יום הביתה בשריוניות כפי שהיה אז.
- נאמנה עדותו של יואב גלנט שעל הממשלה לנסח מחדש את מטרות המלחמה. צה"ל עלה במהירות מתחתית הכישלון להישג צבאי ניכר, והממשלה נותרה בבור.
- אילו סירב גיא פלג להתנצל על השימוש בביטוי "אידיוט שימושי" בתארו את המפכ"ל דניאל לוי, ואילו העז זה להגיש נגדו תביעת דיבה - ייתכן שהעיתונאי היה מפסיד בבית המשפט באורח פורמלי (ואני מתנדב למימון המונים) אבל מה שיכול היה להתגלות בדיון הוא אוצר להבנת העיוות הנורא שפקד את ישראל באמצעות איתמר בן-גביר.