בואו נסכם את זה ככה: אם חוקר מהמכון הישראלי לדמוקרטיה, ממכון מולד או מקרן ברל כצנלסון היה כותב ש"הציבור הציוני החילוני הוא הציבור הכי איכותי בישראל בפער", זה היה לכל הפחות מזכיר את הרשת ולכל היותר פותח מהדורות חדשות.
זה פשוט שלציבור האמוני, זה שמתעניין בהתנחלויות יותר מהחטופים, באדמה יותר מהמדינה, ובלנשק את המראה ואז לטנף על יתר המגזרים - מותר הכל. לא שהם יפסיקו להתבכיין אח"כ שמפלים אותם, פוגעים בהם, לוקחים להם, אוכלים להם, שותים להם או כמובן, שהם מתים יותר במלחמה.
כי האמת היא שאת החרטוט הזה של איש קהלת נטף אין דרך להצדיק אבל יש מלא דרכים להוכיח על טעויותיו. החל מאחוזי הגיוס דרך אחוזי השירות הקרבי שמככבות בהן מודיעין, רעננה ותל אביב (וחבל יבנה בקרב המועצות, לא חבל בנימין); דרך אותו "מובן המקורי של הציונות" - שלרבני הגבעות אין שום קשר אליו והרצל מתהפך בקברו למול הטענה בכלל; דרך ההשכלה (אלא אם ישיבות נחשבות יותר מאוניברסיטאות); ועד אותה אופטימיות (טוב, כאן הוא צודק. זו תקופה של נס הרי). קשקוש פופוליסטי על מלא, אבל מלא אוויר נפוח.