בחומש "בראשית" כתוב: "וְהַמַּבּוּל הָיָה, מַיִם עַל הָאָרֶץ" (בראשית ז', ו'). בסיום המבול ה' הבטיח "וְלֹא יִהְיֶה עוֹד מַבּוּל לְשַׁחֵת הָאָרֶץ" (בראשית ט',11). לא יהיה עוד מבול של מים המשבש את הסדר הרגיל של יום ולילה ושל עונות השנה, אך לא נאמר שלא יהיה "מבול" מסוג אחר.
הערבים קראו למלחמה שמתנהלת בימים אלו "מבול אל-אקצה" בו יש מעֵין מבול של טילים וכטבמי"ם. עברנו שנה בה אנשים נהרגו, נחטפו, נפצעו, ומהדרום וגם מהצפון פונו מבתיהם. בשמחת תורה של שנת תשפ"ד חוותה ישראל את אחד האירועים הקשים בתולדותיה. הטראומה היכתה בכל אחד מהנפגעים באירוע באופן אישי, וגם בקהילות שלמות ובמדינת ישראל כולה.
פרופסור שרה פרידמן, ראש בית הספר לעבודה סוציאלית באוניברסיטת בר-אילן אמרה: "זה אירוע בסדר גודל אחר לגמרי מכפי שראינו עד היום... מבחינת רמות האובדן והאבל וגם מבחינת רמות הברבריות, והוא גם אירוע מתמשך. אנחנו עדיין נזהרים מלדבר על פוסט-טראומה ולהשתמש בכלי הטיפול הרלוונטיים, כי האירוע עוד לא נגמר".
שאלה למחשבה: כיצד להתמודד עם טראומה אישית וגם עם טראומה קולקטיבית?
הצעות לתשובות:
מפרשת "נֹח" ניתן ללמוד שיטות להתמודדות עם "מבול" מכל סוג שהוא:
בחירה בחיים - לא להיכנס לדיכאון, אלא להבין שלאלו שנותרו בחיים יש תפקידים, ועליהם לבחור בחיים בכל יום מחדש.
בחירות / עדנה ויג
בְּכָל יוֹם אֲנִי בּוֹחֵר בַּחַיִּים
בְּכָל יוֹם אֲנִי בּוֹחֵר בַּשִּׂמְחָה,
לַמְרוֹת כָּל הַמִּכְשׁוֹלִים
בָּרוּר לִי שֶׁזּוֹ הַדֶּרֶךְ הַבְּטוּחָה.
שמחה - לצד האבל והכאב חשוב לשמוח, לצחוק, לשיר, להבין שזה מותר וחשוב לבריאותנו הנפשית. נוח נטע כרם כדי להביא שמחה לעולם שהיה חרֵב ומשרה אוירה מלנכולית, כי "יַיִן יְשַׂמַּח לְבַב-אֱנוֹשׁ" (תהילים ק"ד, ט"ו), אך אפשר ליצור שמחה באופנים שונים.
ילודה - יש ערך בהעמדת תולדות. ה' החליט למחות את דור המבול כולו, אולם נֹח מצא חן בעיני ה'. מדוע? מה עשה נֹח שגרם לכך? "אֵלֶּה תּוֹלְדֹת נֹחַ... וַיּוֹלֶד נֹחַ שְׁלֹשָׁה בָנִים..." (בראשית ו', ט'-י'). נֹח העמיד דור המשך. פעמים רבות לאחר מלחמה יש תופעה של "בייבי-בום" הבאת חיים חדשים לעולם מאוד מעודדת ומשמחת.
תיקון - צריך ליצור עולם טוב והגון כתיקון להתנהגות שהייתה לפני המאורע הקשה והמעציב. לאחר המבול הגיע תורו של האדם לייצר מציאות חדשה. ניתנה לנֹח ולבני משפחתו אפשרות להתחיל מחדש וליצור בהווה עתיד ראוי, על גבי העבר שהיה ידוע להם.
ד"ר גילי זווין כתבה כהסבר מדוע ה' השאיר בחיים את נֹח, אשתו וילדיהם ולא ברא עולם חדש לגמרי: "הרדיקליות אינה דרך העולם הראויה, הרצון לעקור מן השורש את המציאות הקיימת ולברוא תחתיה מציאות חדשה לגמרי לא ייצלח. הפרשה שלנו (פרשת "נֹח") יוצאת נגד היומרה הזאת. דרכה של היהדות ושל החינוך "תיקון עולם" - לא "טוטאל לוסט" - אלא תיקון הליקויים; לא מהפכה, אלא שינוי הדרגתי תוך אחריות על הקיים... הדרך הנכונה - לתקן ולא להרוס הכל ובמהירות".
חשיבה עתידית - יש תקווה ואופטימיות בחשיבה על העתיד הקרוב והרחוק. חשובה לתכנן מה רצוננו שיהיה בעתיד ולחנך לכך.
נראה שסיסמתם של אנשי דור המבול הייתה: "אַחֲרַי המבול". רצונם היה לחיות את ההווה, מבלי לחוש אכפתיות מעתיד האנושות והעולם. התיקון לכך הוא בהבנה שתפקידו של כל דור הוא להעמיד את הדור הבא ולהכשיר את העולם להמשיך להתקדם ולהתפתח.
פעילות - עשייה היא "נוגד חרדה". במקום לבזבז את הזמן בדאגות ומחשבות על תרחישים מפחידים, יש לפעול לשם שחרור הלחץ והמתח. רצוי לבחור תחום שמעניין את האדם: אומנות ככתיבה וציור, פעילות ספורטיבית, שירה, שמיעת מוזיקה, מדיטציה עזרה לזולת וגמילות חסדים.
ערך המשפחתיות - מציאת השמחה והאושר בבני המשפחה הגרעינית וגם המורחבת.
חיזוק ה-א"ב - אמונה וביטחון בה', שהוא בורא ומנהיג העולם. הוא קובע מה יקרה לעולם כולו ולכל הפרטים שבו. אל לנו לחיות בפחד ובדאגה - אשר מוסיפים לחצים ופוגעים בבריאות. רבי שלום שכנא זאהן כתב (בקונטרס 'כבוד התורה') שרבי ישראל מאיר הכהן ה'חפץ חיים' ייעץ לומר כל יום את י"ג עיקרי האמונה: "אֲנִי מַאֲמִין בֶּאֱמוּנָה שְׁלֵמָה", המופיעים בסידורים רבים בסיום תפילת שחרית.
הודיה לאל - מיד לאחר יציאתו מן התיבה בנה נֹח מזבח והקריב עליו קורבנות מן הבהמה והעוף הטהורים "וַיִּבֶן נֹחַ מִזְבֵּחַ לַ-ה' וַיִּקַּח מִכֹּל הַבְּהֵמָה הַטְּהֹרָה וּמִכֹּל הָעוֹף הַטָּהוֹר וַיַּעַל עֹלֹת בַּמִּזְבֵּחַ" (בראשית ח', כ), אך אפשר להודות ל-ה' בדרכים שונות. בתפילת העמידה אומרים "וְכָל הַחַיִּים יוֹדוּךָ (יאמרו תודה ל-ה')". אבי-מורי, מאיר חיים קמחי ז"ל נהג לומר בכל עת "הוֹדוּ לַ-ה' כִּי טוֹב כִּי לְעוֹלָם חַסְדּוֹ" (תהילים קי"ח א'). יש בתנ"ך פסוקים רבים על הודיה לאלוקים, שביכולתנו לומר אותם, להודות ולחיות חיים של משמעות. שבת שלום! חודש מרחשוון טוב וחורף בריא!