לאורכה של המלחמה סובלת המדינה מהדלפות חוזרות ונשנות מדיוני הקבינט והממשלה.ראש הממשלה דרש שוב ושוב מרשויות הביטחון לשים קץ להדלפות האלה באמצעות איתור המדליפים אך דבר לא זז. כעת ברור מדוע. ראש הממשלה אחראי לבלגן וכדי להפסיק את הנזק העצום הזה על ראש הממשלה לפנות בכתב לראש השב"כ. שנה שלמה של הדלפות והסיבה נתגלתה רק כעת, ראש הממשלה לא פנה כראוי בכתב לממונה תחתיו, ראש השב"כ. איך לא ידענו, ראש הממשלה עובד אצל ראש השב"כ ואת הפניות החשובות ביותר לראש השב"כ עליו להעביר בצינורות המקבלים, בכתב ועם שלושה העתקים. ראש השב"כ ורבים אחרים שכחו אצל מי הם עובדים, הם שכחו מי הבוס, מיהו אותו אדם בו בחרו האזרחים ברוב קולותיהם על-מנת לנהל את ענייני המדינה. ראש השב"כ שכח שהפנייה בכתב היחידה לה מחויב ראש הממשלה בעננינו של ראש השב"כ היא מכתב הפיטורים שלו, זה המסמך היחיד אותו חייב ראש הממשלה להעביר לו בכתב. צהל עומד בשערי עזה עם שלוש אוגדות - צפונית מרכזית ודרומית, אלוף הפיקוד אומר בקשר "נוע נוע עבור" מפקד האוגדה הצפונית תא"ל זורע דגן משיב בקשר "SORRY המפקד, בכתב עם שלושה העתקים סוף". הטייסת המהוללת מרחפת בשמי טהרן, מפקד חיל האויר מודיע בקשר "שחררו חימושים עבור" ומפקד הלהק משיב "מח"א כאן אלוף משנה יורה מטר, בבקשה, הכל בכתב עם שלושה העתקים סוף", ובגלל מגבלות עם יוני הדואר חזרו המטוסים לבסיסם ואת החימושים היקרים ונחוצים כל כך זרקו לים התיכון. בפעם שלאחר מכן העביר מח"א את הפקודה בכתב באמצעות עטלפים ללא חתימת מכ"ם לטייסים שבאוויר, רק אז הם ביצעו את משימתם על הצד הטוב ביותר ומפקד חיל האויר הודיע בקשר "יורה מטר, כאן מח"א עם ישראל מודה לכם מקרב לב עבור" ואל"ם יורה מטר משיב "מח"א בבקשה בכתב בלבד עם שלושה העתקים סוף". התבלבלו כאן היוצרות, אצלנו כאשר מישהו היה אומר לדרג ממונה "סוף", התגובה הייתה מיידית וחד-משמעית "סוף שלי לפני סוף שלך, סוף שלך, סוף" ורצוי שראש השב"ב כמו גם רבים אחרים יבינו ויטמיעו מי הבוס ומי משרת את הבוס, הבוס הוא הציבור באמצעות נבחריו, ומי שמשרת אותו הם הפקידים, בכירים ככל שיהיו, חכמים ככל שיהיו, נבונים ככל שיהיו, הגם שערב ה- 7 באוקטובר, בראיה רטרוספקטיבית הם בכלל לא היו כאלה.