התרגלנו ואף נרמלנו את מציאות החיים היומיומית המדממת ואת מחירי המוות המופקעים על ממדיהם המבהילים כמו שמתרגלים לכאב כרוני. ההורים השכולים והמעגל הקרוב להם חיים את האבל האישי יום יום, אבל כל מי שרחוק מהמעגל הקרוב של השכול ממשיך בחייו האישיים ומקבל את המחיר המדמם כמובן מאליו. בינתיים בתוך המחאה לא מחאה, מול עיניה של אופוזיציה רופסת שאינה מגיבה, הולכת ונרקמת עשייה, שעלולה להביא לשלל עימותים צבאיים ממושכים שידממו את חיינו עוד שנים רבות. דימום המלווה בקריסה כלכלית של מדינה, כי כל יום מלחמה פירושו פחות מיליארד שקלים בקופת האוצר המתרוקנת. זו מציאות המסכנת את קיומו של הבית הלאומי היהודי. את מחיר הדמים המתלווה לו אנחנו מנרמלים ונותנים להתדרדרות כל התנאים הטובים לצאת לדרך המדממת את חיינו. הקריאה ההומנית והמוסרית להפסקת המלחמה מתקבלת כקריאה של בוגדים בעם ומשרתת את האויב. מתחת לאף הולך ונרקם חזון ארץ ישראל השלמה, הכוללת התיישבות יהודים בעזה, המלווה במכבסת המילים של "הגירה מרצון", כשלמעשה מתבצע המבצע המזוויע המגרש בכוח אוכלוסייה אזרחית כולל נשים, טף וקשישים. עוברים לסדר היום לנוכח הריסת המבנים של המגורשים בעיקר בצפון רצועת עזה, רק כדי שלא יהיה להם לאן לחזור. ישנה כבר תוכנית מגירה להקים בשטח המפונה התנחלויות יהודיות. בין קיבוץ ניר-עם לשדרות כבר הוקם אוהל ההכנה להתיישבות עתידית בחבל עזה. בקואליציה עושים הכל לעבור משלב הדיבורים לשלב המעשים - להתיישבות יהודית ברצועת עזה. על הפרק מעלים גם את לבנון עם נכונות להריץ בחיי היום יום את מדינת ההלכה, כשחברי כנסת רבים ולא מעט שרים, כולל שרים בכירים, מוכנים כבר להריצה. את דעת הקהל הצליח לבלבל אפילו ערוץ 12 בעזרתו האדיבה של אוהד חמו. הוא "הוכיח" לציבור בישראל, שבעזה שונאים את החמאס. אוהד חמו הצליח להוציא מילות מיאוס נגד החמאס מכמה דמויות המכסות את פניהן. זה היה חילוץ אמירה מתוך תמונה מזוויעה של שיירות המוניות של אנשים אומללים, הנושאים על כתפיהם את כל רכושם, מבוהלים, מורעבים, צמאים, כשהשמים ולעיתים יריעת אוהל קרועה היא הגג למלונת לילה, כשאינם יודעים מה טומן בחובו המחר. וכך תרם אוהד חמו תרומה "צנועה" לְנִרְמוּל המציאות של ההכרח בהישארות צה"ל בעזה, וְנִרְמֵל את המציאות הממסגרת כל יום במודעות אבל והספד עלומים יפים שנפלו בקרב בגבורה למען המולדת. לצערי, התמונה שצייר אוהד חמו שונה. אני מצר על כך, שחלק הארי של האוכלוסייה הפלשתינית בעזה מעריץ את הקנאות החמאסית הרצחנית, למרות שהחמאס הביא על הפלשתינים בעזה את האסון. אם אותם מיליארדי דולרים שבמשך שנים הוזרמו להנהגת החמאס, גם על-ידי ממשלת ישראל, היו מופנים לרווחת הציבור, הם היו עשויים לחלץ את עזה ממכת הרעב, אך הם הושקעו בהקמת "לתפארת" של חשכת עזה תחתית. גם כשאני אינני מקל ראש במטרות שהציבו החמאס וחיזבאללה להשמיד את ישראל, אני מוקיע את המדיניות של ממשלת ישראל המעוניינת בהמשך המלחמה, כשנוסף יעד ההתיישבות בעזה, יעד הכרוך במחירי דמים יקרים, אותם אנחנו מנרמלים כחלק מהווית חיינו היומיים.