המשבר החוקתי מרחף מעל ממשלת ישראל הנבחרת כבר שנתיים. הוא משמש נגדה כנשק יום הדין ותפקידו העיקרי לייצר הרתעה כנגד כל מהלך שיפגע, יעצור או יסיג לאחור את תהליך שאיבת הכוח מהרשות המבצעת והעברתו ל-15 הבלתי נבחרים בבית המשפט העליון. החשש ממשבר חוקתי התבסס על תרחיש שבו ויכוח בין הממשלה לבית המשפט העליון (או אחד מנציגיו ברשות המבצעת) יוליך ל"פסיקה" שתוציא את בנימין נתניהו לנבצרות. סיטואציה כזו תעמיד מיידית במבחן את שאלת הנאמנות של המשטרה, השב"כ, המוסד והצבא. האם הם נאמנים לממשלה המייצגת את בחירת העם או האם הם נאמנים לבית המשפט העליון, הבלתי נבחר. משמעות הנאמנות ברורה: אם כוחות הביטחון מחליטים שהם נאמנים לבית המשפט, הם יכולים לעצור את ראש הממשלה ואת השרים ולכפות את החלטות בית המשפט. עד השביעי לעשירי פוזרו רמזים עבים מאוד לכיוון הזה והבולט שבהם היה המהלך הפשיסטי של פרסום תמונתו של הרצי הלוי על שערי כל העיתונים ובתחתיתה משפטו המפורסם של דוד בן-גוריון (תדע כל אם עברייה...). הסיבה לכך הייתה בגלל שהרצי הלוי עומד בראש הכוח המאורגן הגדול ביותר במדינת ישראל ושאלת נאמנותו אמורה הייתה לקבוע מי ינצח בעימות (כפי שחזה אהרן ברק בדבריו על הטנקים שיכריעו את הוויכוח). בהנחה שכל זרועות הביטחון בוחרים להיות נאמנים לבית המשפט העליון, השאלה הגדולה היא, מה ה-game plan שלהם? מה האפשרויות העומדות לרשותם יום לאחר מעצר הממשלה: 1. מודל טורקיה של אתא טורק - הקמת ממשלה אזרחית זמנית על כידוני הצבא, המשטרה והשב"כ. ברור שזו תהיה ממשלה לא לגיטימית. לכן סביר להניח שינסו לצאת לבחירות כדי לקבל מחדש לגיטימציה כמה שיותר מהר. מה יקרה אם בסיטואציה כזו הבחירות יוחרמו על-ידי יותר ממחצית העם? יוקם כאן משטר-תאום לא לגיטימי זהה לזה של בשאר אל אסד. 2. שלטון צבאי זמני כפוף לבית המשפט העליון - זה יהיה הדבר הקרוב ביותר לרעיון הטוטליטרי של אפלטון בפוליטיאה. זה יהיה פתטי כמו שזה נשמע. קשה לתאר מציאות כזו ואיך בדיוק היא תתנהל, כשזוכרים שעיקר כוחם של 15 האיש בבית המשפט העליון הוא בלקיחת החלטות שהם לא צריכים להיות אחראים לתוצאותיהן. 3. הקמת גירסה מעודכנת של "ממשלת השינוי" - במטרה להראות שמדובר במהלך קונצנזוסאלי, תוקם ממשלה אזרחית המייצגת את כל חלקי האוכלוסייה. לא תהיה כמובן בעיה למצוא בובה מכל מגזר. אני לא אתפלא אם בתרחיש כזה יחזירו שוב את הנוכל להדרן. גם ממשלה כזו תישען על כידוני הצבא ותצטרך כמובן להתמודד אם היעדר לגיטימיות. אם כי תהיה לה מראית עין אזרחית יותר. כך או אחרת, זו עדיין תהיה ממשלה בלתי לגיטימית שתפסה את השלטון בכוח הזרוע.

שני משתנים חשובים נתנו למחנה המרד את התחושה שהפיכה כזו היא אפשרית:

1. תמיכת ארה"ב - כנראה הגורם החשוב ביותר. ארה"ב תמכה ועזרה למרד מאחורי הקלעים. סיכוי סביר שמימשל ביידן היה מכיר בלגיטימיות של הדיקטטורה הזמנית שהייתה קמה כאן, בשם הדמוקרטיה כמובן. האפשרות הזו ירדה מהפרק. אין שום סיכוי שממשל טראמפ יחשוב שהפיכה כזו היא לגיטימית ובלי תמיכה כזו, אי-אפשר לצאת לדרך. 2. בעלות על הכוח הצבאי - הפגנות אחים לנשק הותירו את התחושה הציבורית שהצבא בשליטת השמאל. כלומר, אם תתקבל ההחלטה על סילוק הממשלה, היא תגובה בכוח צבאי משמעותי ובמיליציות אזרחיות שיעזרו לה לדכא באלימות התנגדות של הציבור. אחרי שבעה באוקטובר, כשהתברר איך נראה צבא היבשה ומי האוכלוסיות העיקריות שמרכיבות אותו, גם האופציה הזו ירדה מהשולחן. ומה שנכון לצבא היבשה, נכון שבעתיים למשטרת ישראל. כלומר, בסיטואציה הנוכחית, בכל משבר חוקתי שיביא להתנגשות ישירה בין הממשלה לבית המשפט, אין לבית המשפט שום מהלך המשך ריאלי אחרי הפסיקה אם הממשלה תחליט להתעלם מהפסיקה שלו. מה שהופך את החשש ממנו בעיקר לפסיכולוגי. המשבר החוקתי הוא המהלך שנדרש כדי לאתחל את המערכת הזו מחדש, לאפשר לממשלה להסיר מעליה את עבותות הברזל של הייעוץ הממשלתי שכל מטרתו הוא הכשלת הממשלה על כל צעד ושעל, מניעת עבודתה התקינה וזריעת בוקה ומבולקה משפטית שתוביל להתפרקותה. המשבר החוקתי יסתיים (או יתחיל) בפיטורי היועצת המשפטית ויהיה הזדמנות לחזור שלושים וחמש שנה אחורה למערכת יחסים הרבה יותר מאוזנת ונכונה בין הרשות המבצעת לרשות השופטת. מה שברור הוא שהמצב הנוכחי לא יכול להימשך וממשלת ישראל לא יכולה להמשיך לתפקד תחת איום הנבצרות הקבוע ויועצת משפטית שעסוקה 24/7 בחבלה בעבודתה התקינה.