שעת בוקר מוקדמת, אלמונים רעולי פנים השתלטו על בית, צרו עליו מכל הכיוונים, שלפו את האדם מתוך המיטה, אל מול עיניה המשתאות של הגברת שלצידו. ממשש עצמו, בוחן אם אינו נמצא בחלום, נאזק, עיניו מכוסות, בלי אומר מוכנס לתוך רכב ונוסע אל סיוט חייו. הגברת במיטה אינה יודעת מי הפולשים, מדוע חטפו את אישה. מרגיעה עצמה, עוד רגע תתברר הטעות, אישה ישוחרר ויבקשו ממנו סליחה. מסדירה נשימותיה ועדיין אינה יודעת לכמה אוויר תזדקק בימים הבאים.
במשטרים אפלים, בדיקטטורות, בחונטות מחוללות מהפכות צבאיות, זוהי פרקטיקה מוכרת, עיין ערך ק.ג.ב, שטאזי, סיקורטטה, קוריאה הצפונית, אירן ומשטרים אפלים נוראיים נוספים המזהמים את זכויות האדם בעולם. מדינת ישראל היא דמוקרטיה תוססת, היא היפוך גמור של משטרים אפלים, היא מקום בו זכויות האדם, כבוד האדם וחרותו הם אבני היסוד, על כן התימהון באירועים האחרונים יותר ממעורר דאגה, מטריד ואף מפחיד.
המציאות הישראלית של לפני טבח שבת שמחת תורה פיצלה את המדינה לבני אור ובני חושך, לליברלים ולפרימיטיביים, למלח הארץ ולפסולת שיש להיפטר ממנה. מערכות משמעותיות כמו מערכת המשפט, זרועות הביטחון, התקשורת, האקדמיה, הכלכלה והפוליטיקאים זכו לאמון של מתחת לגובה דשא לאחר כיסוח יסודי.
לאחר טבח שבת שמחת תורה, העם בישראל ניער מעליו את שנת השנאה, שנאת ניסיון הפירוק הלאומי. התברר כי ההספד על נפילת המולדת היה מוקדם, עדת המקוננים והמקוננות שבה לתהומות הנשייה. נדמה היה לרגעים אחדים כי אפשר להתחיל, במקביל לגילוי דור הניצחון והרוח, את התיקון הלאומי לו אנו זקוקים.
והנה, דווקא בשנת התקומה הזו, שנת הבנייה אחר החורבן, שנת התחייה אחר המוות, שנת החיבור אחר הפילוג, שנת התפילות לשוב החטופים, אחר שנת אובדן התקווה והייאוש, שנת הזיכרון והגעגוע, בעת התחלת הניסיון לתיקון לאומי, פורצות באופן מתוזמן ויש שיתעקשו מאוד לא מקרי, "פרשיות ביטחוניות, מסעירות, מטלטלות, חמורות, המסכנות את ביטחון המדינה".
הסופרלטיבים הללו הם הדבר היחיד הידוע וברור בחקירות החדשות המתנהלות וחוסות תחת צו איסור פרסום, אשר גם ממנו, בעלי עניין ואינטרסים מדליפים. מאחר שאין לדיין אלא מה שעניו רואות, אין בידי פרטים ממהות החקירה. אני מבקש להאיר את המציאות הנוכחית מבחינת בגידת האליטות, נושאי דגל הדמוקרטיה ומניפי אות זכויות האדם.
כמו בפרשת המרגל מהדרום, כמו בפרשת מידור הדרג המדיני, כמו בפרשת הדלפת הקלטת הערוכה שהאשימה בעולם את גיבורי צה"ל כאנסי הנוחב'ות, כמו באלפי הדלפות ותדרוכים לאנשי תקשורת מסוימים על-ידי צמרת מערכת המשפט, צמרת זרועות הביטחון, צמרת הנהגה מדינית, בגידת האליטות מטרידה מאוד.
מעצרם של ארבעה קצינים, בהם בכירים, והיחס אליהם כאל אחרוני "הפצצות המתקתקות", ארכי מחבלים, אשר החשדות נגדם ברורים רק למי שמדליף ומתדרך, שלילת זכויות בסיסיות כמו מפגש עם עורך דין, שימוש בכלים דורסניים הפוגעים בזכויות בסיסיות של החשודים, חקירות במרתפי השב"כ, על כל המשתמע מכך, מאסרם בצינוק בבידוד, עיניהם המכוסות, והיחס אליהם כאל פצצות מתקתקות וסכנה קיומית לעם ישראל, היו אמורים לזעזע את אמות הסיפים, להפוך את בשרו של כל דמוקרט חידודין חידודין.
האלם שאחז באבירי זכויות האדם, השתיקה הרועמת של אנשי המוסר וטוהר המידות, סכירת פיהם של ראשי מדינה מהאופוזיציה ומהקואליציה, דממת אנשי האקדמיה, אנשי המשפט, אנשי המצפון, נושאי המצפן, התקשורת השותקת, ההסתדרות שנדמה, כל המערכות המתייצבות ראשונה להגנת הדמוקרטיה, לשמירה על כבוד האדם וחירותו, חרפת השתיקה רשומה באותיות של בושה על כותל הביזיון.
ראוי היה שהפוליטיקה תונח לשעה קלה בקרן זווית, שהדעות הפוליטיות לא ינהלו את שיח הזכויות החשוב. ראוי שהתקשורת תדרוש הסברים, שמנהיגים יתבעו תשובות, שמערכת המשפט לא תהיה חותמת גומי, שראשי זרועות הביטחון בעבר יבקשו הבהרות, שההסתדרות תשבית את המשק עד לקבלת הסברים, ההסתדרות הרפואית תצטרף להייטקיסטים השובתים. הסכנה האמיתית לדמוקרטיה היא התנהלות בלתי סבירה בעליל של זוועות הביטחון כלפי הנחקרים.
אינני יודע את מהות העברות והחשדות, אבל אני יודע שאין המדובר בפצצות מתקתקות, בארכי מחבלים, בסכנות לביטחון המדינה. שקט הוא רפש, אכיפה בררנית היא פשע, הניחו לרגע את הפוזיציה והצילו את הדמוקרטיה.