צפיתי ב"Bibi Files". הנה כמה מחשבות שעלו בי תו"כ צפיה: תחילה הייתי סקפטי. אני לא מאוהדי ראש הממשלה, אבל כן תהיתי לעצמי עד כמה זה נורא שיקבל כמה סיגרים מחבר עשיר. אני חובב וויסקי וסיגרים בעצמי בסה"כ ואין לי שום דבר נגד אנשים עם טעם עשיר. אבל... במהלך הצפיה זה השתנה. בשלב מוקדם למדי נעשה ברור שהעניין הוא לא הסיגרים והשמפניה, אלא תחושת ה"מגיע לי" והעליונות מעל החוק של משפחת נתניהו. אם זה בנימין נתניהו, שלא מסוגל לזכור שום דבר שעשה לכאורה, אבל זוכר כמו מחשב כל דבר שקשור למה שלתפיסתו ׳עשו לו׳; אם זו שרה, שמתנהלת כמי שהמדינה בבעלותה, נובחת על שוטרים, מטיחה בכל מי ששואל אותה שאלות את זעמה, לא מסוגלת להשיב לשאלה ולא בוחלת בעלבונות כלפי שוטרים; או יאיר נתניהו, שידעתי ממילא שלא מסוגל לדבר יותר ממשפט רצוף בלי לקלל איזה "סמולן זבל", אבל קל לראות שאפילו חוקרי המשטרה מתים להעיף לו סטירה מצלצלת כשהוא מתחיל לטנף על כל מה שזז. וכשהוא לא מעיד, ניתן למצוא אותו ברשת - מפיץ תיאוריות קונספירציה אנטישמיות כמו "ההחלפה הגדולה" שנולדה בשולי הימין הקיצוני האמריקני ואיכשהו נאנסה על-ידי הטרול ממיאמי על ישראל. קשה לתפוס עד כמה עמוקה ואותנטית תחושת הרדיפה של נתניהו ושותפיו. זה תמיד השמאל, התקשורת, היועמ"ש וכל דמות אחרת. הוא אף פעם לא אשם, הוא פעם לא האליטה השבעה והמנותקת והעשירה מרחביה עם האב ההיסטוריון והאח הגיבור. הוא תמיד הרדוף, המסכן, הקורבן, האיש שעשה רק טוב ומונע רק משיקולים ענייניים - מעין ז׳אן דארק בואכה המלך פילוסוף - וכעת כולם מנסים לפגוע בו בגלל זה. זה מדהים ומחרפן. למען הסר ספק, אי-אפשר שלא לחשוד גם באנשים שהקיפו את נתניהו. מניר חפץ ועד החבר מבית שמתראיין באריכות אבל בכל זאת הוא חבר, כי "הוא מבחין בין ביבי לבין נתניהו", כולם יוצאים רע. מאד. אנשים צרים, קנאים, מרירים, קטנים, שתכליתם לשרת אותו וכשהם נשארים מאחור מתקיימים על תהילת השירות. אותו כנ"ל המיליארדרים למיניהם. על כמה כאלה שמענו לאורך השנים? פאקר, אדלסון, אלוביץ, מילצ׳ן, רמי לוי, תשובה (שלא נראים בסרט) פטריק דרהי וכן הלאה. מי שיוצא מצפייה בסרט הזה ולא חש בחילה כלפי הקפיטליזם בגרסתו האוליגרכית והישראלית, שבה בעל ההון הוא בעל העיתון הוא בעל הכוח - שיקום. כאמור לא כל המיליארדרים הללו מככבים בסרט - ואני בוודאי לא אומר שמישהו פה אשם במשהו (להפך, רובם נראים בעיקר כמי שהסתבכו עם ראש ממשלה שמתנהל כראש מאפיה) אבל קשה ממש להאמין שהאנשים האלה עושים מיליונים בכל רגע בזמן שאני ואת ואתה חיים בשכירות ועל הלוואות שכנראה לא יקבלו תספורות. במעבר חד, ממש כמו הסרט, קשה לתפוס את העובדה שנתניהו היה ראש הממשלה ב-7.10.23 ואיכשהו הוא עדיין מכהן, מקבל 25 מנדטים בכל סקר ולא עושה כל סימן של בחירות. זה לא נתפס. זה לא הגיוני. זה לא ייאמן. האיש שקרס ב-7.10 ומאז עסוק בקמפיין אישי לא פחות מאשר בניהול המלחמה אם לא יותר עדיין כאן. שוב ושוב נראות בסרט הזוועות: הרציחות ב-7.10 (כולל רגע מזעזע שבו מחבל יורה בכלב סתם, שוב ושוב, ברחובות הקיבוץ, כיאה למחבל חסר לב), המוות וההרס ההמוני, הכמעט דמיוני, בעזה. דם ששוטף את הרחובות משני צידי הגדר ובמקביל - האיש יושב מדושן עונג במשרדו (!) לשם עלו לרגל חוקרי משטרה בהתאם לבקשתו כדי לחקור אותו. ולבסוף, כי איך אפשר בלי: אחת הדוברות הרהוטות ביותר בסרט היא תושבת עוטף עזה בת 20, שמספרת כמעט בדרך אגב שנתניהו הוא ראש הממשלה כמעט כל חייה. וזה נכון: מאז 2004 נתניהו היה הראש משך 14 שנה. הוא "שלט בלהבות תרתי משמע", הוא היה "הפרוטקטור אוף יזראל", הוא "ליגה אחרת", הוא "הראשון לזהות", הוא "מר ביטחון" ו-"שר העל לכלכלה" ו"מיסטר דיפלומטיה" ו"מנהיג חזק" ומה שרק תרצו. אבל באותה נשימה, הוא הנרדף, המסכן, המייצג של ׳העם׳, הלוחם נגד הדיפ סטייט שבנו המטורלל מדמיין כל יום 24/7 ברשתות ומשלם על כך. רק תשאלו את קושמרו והוא, כמו אנשי "מרכז" אחרים מידלין ועד שטרן, יסבירו שנתניהו זה אנחנו, שהאג נגד כולנו, שביקורת זה אנטישמיות, שאסור להגיד מילה, שאם נבקר אותו זה יחזק אותו ואם לא נבקר אותו אז כנ"ל, ובקיצור שהוא האמא והאבא, האלפא והאומגה, נציג השם עלי אדמות ואין עוד מלבדו. תזכורת לכך שאנחנו חיים במדינה שיכולה להיות הכי טובה בעולם אבל במקום זה עסוקה בלאכול את עצמה בגלל נוכל רמאי ושקרן שניחן במגע מידאס הפוך - וכל דבר שהוא נוגע בו הופך לחרא. סיגרים? שמפניות? בזק? וויינט? צוללות? לשכה פח? כל זה משני לעומת העובדה שהאיש הוא אנטי מנהיג. והוא חייב ללכת.