במנשר שפרסמה הפרקליטות כדי להצדיק את עמדתה באירוע ה"ריגול החמור" האחרון היא מתייחסת למספר נקודות. היא מנמקת את חומרת העבירות לכאורה ואת העובדה שהדברים נעשו בניגוד להוראות הצנזורה, מה שהיה אמור להעלות חשש בפני החשודים כי הם עלולים לפגוע בביטחון המדינה. אך יש במסמך פרטים נוספים אשר מעלים בעיני חששות לגבי תום הלב וטוהר הכוונות של הפרקליטות בטפלה בפרשה. בקשר לנוהג המקובל של עקיפת הצנזורה באמצעות עיתונות זרה כותבת הפרקליטות: "ככל שהפרקטיקה הזו קיימת היא בוודאי פסולה. בכל מקרה". מאחר שכל ילד יודע שזו הפרקטיקה, וכפי שמסתבר הפרקליטות לא מודעת כלל לפרקטיקה, הדבר אומר שהפרת הוראות הצנזורה בשיטה מקובלת זו אף פעם לא נחקרה על ידה, מה שמעיד יותר מכל על טיפול חריג ביותר בפרשה הנוכחית, ולכן הסברה שמדובר גם במניעים פוליטיים לא ניתנת לשלילה על הסף. חיפשתי באינטרנט על חששות להפרת הוראות צנזורה שפורסמו לאחרונה מצאתי שם רק את העיתונאי שמעון ריקלין, שר התקשורת ד"ר שלמה קרעי ואת השרה מירי רגב. לא מצאתי שם למשל עיתונאי מהצד ה"טוב" של המפה אשר פרסם השבוע את שמו של קצין בכיר בצה"ל ששמו אסור בפרסום (העיתונאי תיקן את הפרסום, השם הוחלף בר"ת שמו). הטיה פוליטית? לא בטוח אך לדעתי סביר מאוד שכן.

הצגת המסמך לדרג מדיני

הפרקליטות מודה שהמסמך לא יצא בכלל מצה"ל ולא הוצג לדרג מדיני, כי אחריו הגיעו מסמכים יותר רלוונטיים לעניין החטופים ומסמכים אלה הועברו. הפרקליטות רק לא מציינת אם ה"יותר רלוונטיים" סתרו את המסמך הנ"ל או שאישרו את תוכנו, כי אם זה נכון מה שאני מרגיש, כלומר שה"יותר רלוונטיים" סתרו את המסמך הנ"ל, הרי לנו שוב קונספציה שעוטפת את גורמי המודיעין, קונספציה אשר הייתה במוקד הכשל המודיעיני ב-2023 ובמוקד הכשל המודיעיני של 6 באוקטובר 1973, קונספציה במסגרתה גורמי המודיעין שמים X גדול על נתונים סותרים, עם חותמת "לא רלוונטי", ולא מציגים אותם לגורמים המדיניים האחראים, אשר כולם יודעים שאותם גורמים סבורים שהחומר הזה הוא מאוד רלוונטי.

השיח בתקשורת וטובת המדינה

נקודה אחת במסמך מאירה באור מאוד עצוב את הכוונה הפוליטית שמאחוריו ומאחורי כותביו. כתוב בו "ראשית, פלדשטיין פרסם את הידיעה הסודית לא לטובת המדינה, אלא כדי להשפיע על השיח בתקשורת". הרקע האידיאולוגי הברור העומד מחורי המשפט הזה הוא שמי שמנסה להשפיע על השיח בתקשורת, באותו כיוון כמו אותה ההדלפה, אינו פועל לטובת המדינה. לפרקליטות ולרבים וטובים במדינה נצרבה במוח תובנה מעוותת שכל מי שלא נכנע לדרישות החמאס, מי שלא מוותר להם, מי שלא מגיש להם את הלחי השנייה, פועל נגד טובת המדינה, ואני סבור דווקא שהנרטיב הרופס הוא זה שפועל נגד טובת המדינה. זה מוקד ליקוי המאורות, זו המגבלה התפיסתית השולטת אצל "שומרי הסף", הם תופסים עצמם כקפלניסטים לעומתיים, ולא כמשרתיה של מדינה במלחמה.

פרקליטות פוליטית איננה לטובת המדינה

למפגינים מותר להפגין, למשפחות מותר למחות, אך לרשויות המדינה, על אחת כמה וכמה רשויות המשפט, אסור להצטרף למחאות, לא ברחובות וגם לא באמצעות מנשרים המופצים הפצה המונית על-ידי העיתונות, מנשרים הנודפים ריח פוליטי ואשר נועדו כמובן להשפיע על השיח בתקשורת. בתוך כך הפרקליטות עמדה בוויכוח ציבורי נוקב, בנושא שאינו כלל בסמכותה, ובכך היא פועלת לטעמי שלא לטובת המדינה.