האם ב-2 בדצמבר תתחדש עדותו של ראש הממשלה במשפטו? תלוי מה שבית המשפט המחוזי יחליט בעניין זה בהתחשב, בין היתר, בכך שעדיין יש קרבות בדרום ובצפון, 101 חטופות וחטופים, חיים ומתים, נמצאים בידי החמאס והג'יהאד האיסלאמי, ושאנו שרויים במערכה מדינית גורלית לא רק על העתיד בגבולנו הצפוני והדרומי אלא על מקומנו במזרח התיכון, כל זאת בתקופה של שינוי מערכות מדיני בעולם ובארצות הברית בפרט.
ועכשיו גם נוספה השערורייה בהאג שגוף פוליטי, משפטי כביכול, הוציא צווי מעצר נגד ראש הממשלה (ושר הביטחון לשעבר) והתייצב בפועל לצד הרוצחים ונגד מדינת ישראל שנלחמת על ביטחונה ושלום אזרחיה (העובדה שבית הדין בהאג הוציא צווי מעצר גם נגד ראשי החמאס שכבר אינם בין החיים רק מדגישה את הציניות וההיפוקריטיות של הגוף הזה).
"שופטי" האג גם מתנגחים במתכוון במערכת המשפט הישראלית, ושלא נתבלבל, מדובר במערכת המשפט הקיימת, זו שהולכת בדרכו של אהרן ברק ולא בזאת שהרפורמה המשפטית בהובלת יריב לוין ושמחה רוטמן רוצה לכונן. מי שהגיבה בנחישות ובמקצועיות משפטית להחלטה המקוממת של האג הייתה דווקא היועצת המשפטית לממשלה הגב' בהרב-מיארה שפסקה שבית הדין הזה "נעדר כל סמכות בעניין ושהחלטתו חסרת בסיס ושגויה ביסודה מבחינה משפטית".
כל הנ"ל הם הרעשים הקשים והמציקים שמתלווים לנושא שמאמר זה פתח בו. כלומר, בהחלטה לקיים או לדחות לתקופה קצרה את עדות ראש הממשלה שעומד בתווך בכל הנושאים הנ"ל. אך אם כל חטאת היא לא החלטת בית המשפט לכאן או לכאן עכשיו, אלא החלטת הפרקליטות וגורמים נוספים קודם לכן להעמיד ראש ממשלה מכהן למשפט, דבר שאיננו קיים בשום מדינה דמוקרטית אחרת שאנחנו רוצים להידמות אליה - לא צרפת, לא בריטניה ולא ארה"ב, בין שעל-פי חוק ובין שלפי נוהג.
תחושת העם
כשהסברתי זאת במאמר קודם, היה מישהו שטען במכתב למערכת שזו טעות ושבארה"ב אפשר לגזור על נשיא מכהן "אימפיצ'מנט", כלומר "הדחה"; אך היא הנותנת, שכן מדובר באקט פוליטי שמתבצע בידי גוף פוליטי, הקונגרס, ולא בידי ערכאה משפטית. החוקה האמריקנית בעניין זה ברורה וחד-משמעית: "לבית הנבחרים הסמכות לתבוע הדחה ולסנאט הסמכות לפסוק בעניין" ולא לבית משפט. וראש בית המשפט העליון לשעבר ויליאם רנקוויסט בצטטו פסוק מקומדיה פופולרית הוסיף: "יש לעשות שום דבר ולעשות זאת טוב", כדי לקבוע שלמערכת המשפטית אסור להתערב בצורה כלשהי בשיקולי הקונגרס והחלטותיו בנדון.
בשינויים הנובעים מההבדלים שבשיטת ממשל זה, אגב, גם המצב בישראל, כלומר שעל-ידי הצבעת אי-אמון הכנסת יכלה להדיח ראש ממשלה, כנסת, לא גוף משפטי בלתי נבחר. הסיבות שאין מעמידים למשפט נשיא (במשטר נשיאותי) או ראש ממשלה מכהנים גם כן ברורות: זו פגיעה בתהליך דמוקרטי של בחירות, זו התערבות בלתי לגיטימית של גוף ממונה בהחלטות של ממשלה שרק היא מוסמכת לכך, וכדי להבטיח יציבות שלטונית.
כל התנהלות אחרת תהייה פגיעה אנושה בעיקרון הפרדת הסמכויות שהוא מאושיות הדמוקרטיה ושבישראל ממילא הולך ומאבד את איזונו. זה יכל לקרות גם בזמן מלחמה, אך ההחלטה היא בידי נציגים נבחרים ולא בידי שופטים ממונים. כך היה, למשל, בבריטניה כשמספר חברי בית הנבחרים העלו הצעת אי-אמון בראש הממשלה צ'רצ'יל שנדחתה ברוב עצום של חברי פרלמנט שסברו שטובת המדינה בזמן מלחמה קודמת לשיקולים אחרים.
ברם, דמוקרטיה איננה רק קובץ של חוקים וכללים, אלא גם תחושת העם לגבי מה נכון ומה בלתי נכון, מה פועל כהלכה ומה יש לתקן, מה צודק ומה מפלה - ולראייה, בארה"ב נבחר עכשיו לנשיאות דונלד טראמפ חרף שורה ארוכה של אישומים והרשעות בבתי-משפט ושרוב הציבור על-אף שהיה מודע לחומרתם התעלם מהם. טראמפ באותה עת לא היה בעמדה נבחרת אך רוב הציבור, בצדק או שלא בצדק, ראה בכך מערכה פוליטית והצביע טראמפ, ומרגע שנבחר ממילא כל הווקטורים השתנו: טראמפ הפך ממועמד לראש מדינה נבחר (אמנם רק אחרי ה-20 בינואר) והמערכת המשפטית כולה, כולל הפרקליט המיוחד שמונה כדי לטפל באישומים נתבקשו, לאחר כבוד, לפנות את מקומם.
בנימין נתניהו איננו טראמפ ולא הורשע בשום דבר ובניגוד לנ"ל שחלק מסעיפי האישום נגדו היו אישיים ובתחום הפלילי והמוסרי, האישומים נגד נתניהו הם במישור הציבורי וכוללים סעיפים שבעיני רבים נראים מגוכחים אם לא מופרכים ובעיקר פוליטיים ויתכן שהציבור יגיב עליהם כמו הציבור האמריקני. על כך יצטרך לדון בית המשפט בבוא העת (אלא אם כן האישומים יוסרו קודם לכן) - "בבוא העת", לא עכשיו ומן הסתם, עד אז גם ועדת החקירה בנושא המלחמה ומה שקדם לה תאמר את דברה.