אין לי טענות לממשלת נתניהו השישית בכל הנוגע להסכם שנחתם על הפסקת אש בלבנון. זה הכי טוב שישראל יכולה הייתה להשיג בלוחות הזמנים שעומדים לרשותה עד ה-20 בינואר, אז ייכנס שוב דונלד טראמפ לבית הלבן. אפשר היה לנהל משא-ומתן עוד חודשיים, אך ספק אם ניתן היה לחלץ יותר. מדוע? משום שעמוס הוכשטיין איים להפסיק את התיווך, משום שהבוס שלו ביידן, אינו מעורב באמת במה שקורה, ובעיקר כי הצד הלבנוני (מדינת לבנון) לא יכול לתת יותר ממה שהוא נתן בהסכם.
בנימין נתניהו, בהופעה חיוורת, מוקלטת וערוכה (רע) ניסה להסביר את ההישג שבהפסקת האש, אבל אם הוא לא היה ראש ממשלה, אלא יושב-ראש האופוזיציה, הוא הראשון שהיה יוצא נגד ההסכם שהוא אישר. למה? כי אין אזור חיץ ולראייה אנשי חיזבאללה כבר ניסו להגיע לגדר שעות לאחר שההסכם נכנס לתוקף. ולא רק זה: אין בהסכם הבטחה לשקט ארוך טווח. אומנם לישראל שמורה הזכות הטבעית להגן על עצמה, אבל כפי שאמר נתניהו, אם חיזבאללה לא יתקוף, אנחנו לא נתקוף.
כלומר, נתניהו, ששנים נמנע מהכרעות צבאיות, החמיץ הזדמנות היסטורית, שספק אם תחזור, ללחוץ על המערכת הבינלאומית לחלץ הישגים נוספים ולהכריע את המערכה גם מדינית. לא פלא שחלק מראשי היישובים בצפון כבר מתבטאים נגד ההסכם, גם אלו שנחשבים תומכי ליכוד ונתניהו. כי ככה זה בחיים: אתה אוהב את המנהיג, אבל את עצמך אתה אוהב יותר. כאשר אתה מגיע למסקנה שראש הממשלה שלך לא דואג לביטחונך, אתה נאלץ לצאת נגד ההסכם שהוא אישר.
ככה זה גם שיש חברים שאתה חפץ ביקרם: דונלד טראמפ לא רוצה לעסוק בבוץ הלבנוני ולכן הצהיר, עוד לפני שנבחר שוב לנשיא, שהוא רוצה לראות את סיום המלחמה במזרח התיכון. ממשלת ישראל, בראשות נתניהו, הקשיבה ומיהרה ליישם. כי זאת יש לדעת, מוטב להיות עם טראמפ ולא נגדו. ההיסטוריה שלו כנשיא כבר הוכיחה, שברגע שלא ביצעת את הוראותיו או אפילו השמעת עמדה שאינה מקובלת עליו, איבדת את האשראי והפכת ליריב.
מציאות חדשה
הבעיה העיקרית בכל הסיפור של החזית הצפונית היא שהוא ממחיש את אוזלת ידה המדינית של ישראל בחזית הדרומית. כדאי שוב להזכיר לכל ישראלי: אין ניצחון מוחלט בצפון ואין גם בדרום. יש צורך למפות אינטרסים מדיניים ברורים בדרום ולממש אותם בהקדם. ההישגים הצבאיים בדרום לא נופלים מאלו שהשיג צה"ל בצפון ואולי אפילו עולים עליהם. אם צה"ל איפשר לנתניהו (או שמא הייתה זו רק רוחו של טראמפ) ללכת על הפסקת אש בצפון, אז למה לא בדרום? חמאס מרוסקת צבאית ושלטונית. יש תקריות של חתול עכבר בגזרות שונות ברצועה, אבל מרבית העבודה כבר נעשתה. בדרום לבנון כבר חוזרים לכפרים, בעזה, אין למרבית תושבי הרצועה לאן לחזור. הכל הרוס. עכשיו הזמן לקבוע עובדות מדיניות בשטח ולייצר מציאות חדשה.
אז למה ישראל לא עושה הפסקת אש ברצועת עזה? הרי צריך להתרענן, ולחדש חימושים. כך אמר נתניהו עצמו בנאום המוקלט. האם זה לא נכון גם ללוחמים בדרום? למה לא לתת לטראמפ מתנה מלאה של סיום המערכה הצבאית הארוכה במזרח התיכון והצגת מתווה מדיני שנוח לישראל ברצועת עזה? הבנו מזמן שנתניהו לא רוצה שם את חמאס וגם לא את אבו מאזן. לגיטימי.
תגיד לנו, אדוני ראש הממשלה, את מי אתה כן רוצה לראות משקם את הרצועה, מנהל את המוסדות האזרחיים ודואג לשקט ביטחוני עבור תושבי העוטף? כדאי גם שתגיד לנו אם אתה תומך או מתנגד לחידוש התיישבות יהודית ברצועה. ביקורים של תומכי ההתיישבות היהודית שוב ברצועה בחסות הקמת מתקני צבא ישראלים מבלי שהדרג המדיני החליט, הם תופעה לא בריאה בחברה מתוקנת (ואנחנו כבר מזמן לא חברה כזו).
ויש עוד נקודה: תחזיר את החטופים הביתה. אתמול. למה? כי בכך תבהיר לכל הציבור הישראלי שהמונח ערבות הדדית קיים בחברה הישראלית. כרגע, הוא נפקד, ובמשמרת של נתניהו האתוס הציוני משתנה. חברה ללא אתוס מלכד תתקשה להקריב את בניה עבור מנהיג ללא חזון וללא מטרות ברורות בעתיד. בוודאי לא בחברה מקוטבת, שבה ציבור שלם של אנשים לא נושא בנטל ההקרבה בקרב.