פרשת הדלפת המסמכים המסווגים אשר מסעירה את השיח הציבורי בישראל, שבה מואשם אלי פלדשטיין בעבירות פליליות לרבות פגיעה בביטחון המדינה, מסתמנת כאירוע "חוצה פוליגונים" המשיק בו-זמנית למכלול המודיעיני הצרוף, לממד המשמעתי ולא פחות מכך, למישור הפוליטי שאין רגיש ממנו. בבואנו לזקק את תהליכי הזרימה אשר עיגנו מסד לעבירות החוסות במתחם של ביטחון מידע, הרי שלפנינו שני מהלכים; האחד העברה בלתי מורשית, של מסמכים מגורמים באגף המודיעין אל גורם בלשכת ראש הממשלה, והאחר, שימוש מגמתי ומכוון במסמך מסווג לצורך פרסומו בכלי תקשורת בחו"ל (ה-BILD הגרמני). אין עוררין כי הוצאה פרטיזנית של חומר מסווג ביותר ממערכת המודיעין מהווה עבירה חמורה על נהלי ביטחון המידע, ומחייבת הליך משפטי וענישה משמעותית כלפי האחראים, לפי הוראות הדין הצבאי. על פני הדברים, ממד זה אינו אמור להיות מעניינו של השב"כ, שכן נתיב העברת המסמכים אינו בגדר תעלומה המחייבת חקירה חשאית. אשר לסוגיית הדלפת המידע המסווג לעיתון BILD, מאחר שזו נעשתה שלא בסמכות ולא בערוצי דלף מורשים, ומתוך כוונה לעקוף את האיסור הצנזוריאלי, הרי שנכון להסיק כי במקרה דנן, לפנינו עבירה מנהלתית הכרוכה בפסיחה בוטה על כללי הסודיות החלים על פקידים ועובדי מדינה. גם במקרה זה ייתכן כי היה סיפק במעורבותו של קב"ט משרד ראש הממשלה בבדיקת האירוע ובסגירת הסוגיה בהליך משמעתי או בהמלצה להעביר את המשך הטיפול למערכת המשפט, שהרי נתיב ההדלפה אינו מסתורי וניתן להתחקות אחריו.

תמיהות בדבר פרטי כתב האישום

החלטת פרקליטות המדינה להגיש כתב אישום חמור נגד המעורבים בפרשה, אשר כולל סעיף קטגורי המייחס לנאשמים אשמה הגובלת בבגידה, בלשון כתב האישום: "כוונה לפגוע בביטחון המדינה", משמע - ייחוס זדון בכוונת מכוון, בסעיף אישום שהענישה לגביו היא מאסר עולם, מעלה תהיות לא פשוטות. מבלי להידרש לסימני השאלה האופפים את מאפייני ונסיבות החקירה החודרנית והממושכת, שהופקדה משום מה בידי השב"כ, על כל המשתמע מכך, זאת, בעוד העובדות אינן שנויות במחלוקת וגרסת הנחקרים נמסרה מרצונם החופשי, הרי ששומה שכל מי שעיניו בראשו יפנים כי נחצו כאן מצד גורמי האכיפה, קווים אדומים בכל קנה מידה. עיון בכתב האישום מעלה תובנה שאיננה בלתי חשובה, ולפיה כבר ב-2 בספטמבר 2024 תודעה הצנזורה בעובדת קיומו של המידע המסווג בידי עיתונאים, ופסלה את פרסומו בכלי התקשורת. האם נקטה הצנזורה ללא דיחוי, בצעד המתבקש מאליו של הפניית תשומת לב הגורמים המקצועיים באמ"ן, בדבר מידע מסווג ורגיש "המסכן את ביטחון מקורות המידע של אמ"ן", המצוי בידיהם של עיתונאים? אשר על כן, מתעוררת מכתב האישום תמיהה מעצם הזיקה שמייצרת הפרקליטות בין אירוע רציחתם בידי חמאס של 6 מחטופינו ברצועת עזה ב-1 בספטמבר 2024, לבין מסיבת העיתונאים של ראש הממשלה בו-ביום, והקישור המלאכותי הנוסף הכורך אירוע זה למוטיבציה להתנעת המאמץ להדלפת המסמך המסווג החושף את אסטרטגיית חמאס במו''מ לעסקת חטופים, שתכליתו, אליבא דכתב האישום, "להטות את השיח הציבורי בנושא החטופים בעקבות הרצח." זוהי במקרה הטוב, אינטרפרטציה המשתמעת מסמיכות הזמנים של הפנייה לעיתונאים מצידו של היועץ פלדשטיין. לבד מכך, ספק אם ניתן לקבוע בפסקנות כי השיח הציבורי נטה קודם לכן לכיוון מסוים, בעוד הנאשם מס' 1 ראה צורך להשפיע על הטייתו לכיוון שכנגד, כדי לרצות את ראש הממשלה! האם "מדד" השיח הציבורי הוא זה המשתקף מהתכנים המשודרים והמודפסים בערוצי תקשורת המיינסטרים? למיטב ההבנה, אין כל פסיקה מחקרית המאששת תובנה זו.

כתב האישום אינו נקי מזיקה לקלחת הפוליטית

אין אפוא מנוס מהמסקנה לפיה כתב האישום אינו נקי מזיקה לקלחת הפוליטית הישראלית, ופוסק כי פעילותם של הנאשמים (הדלפת המסמך המסווג), נועדה להטות את דעת הקהל בישראל לעבר תובנה לפיה צמרת תנועת חמא''ס ברצועת עזה היא זו המסכלת התקדמות במו"מ לעסקת חטופים ומעוניינת בליבוי הקרע בעם. האמנם המדובר בסוג של הארה? כלום לא היה מידע מגוון נוסף אשר אישש תמונת מודיעין זו? לבד מכך, מדוע עלינו להימנע מחשיפת גישתו הצינית והאכזרית של חמאס, על בסיס מידע מהימן, בהקשר לעסקת חטופים בפני דעת הקהל הבינלאומית? ובכן, כאשר הפרקליטות מייחסת לנאשמים "כוונה לפגוע בביטחון המדינה", היא מטיחה בהם למעשה, אשמה של סיוע לסיכול עסקת חטופים! לא פחות! דהיינו פרשנותה המלומדת של הפרקליטות היא שחשיפת הגישה המניפולטיבית של חמאס לעיני העולם והציבור בארץ, היא הלכה למעשה פגיעה בביטחון המדינה. לשמוע ולא להאמין! לצד הנאמר לעיל, ובהתבסס על הרקורד הביטחוני של מחבר רשימה זו, ניתן להתרשם כי מערכת הביטחון יצאה מגדרה כדי לייחס רמת רגישות חריגה למסמך המסווג שהודלף לעיתון הגרמני BILD; זאת כאשר שילבה בכתב האישום קביעה לפיה "חשיפת הידיעה הסודית ברבים יכולה לגרום נזק של ממש לאינטרסים ביטחוניים של מדינת ישראל בעיקר בתחום איסוף המודיעין וחשיפת מקורות מודיעיניים, באמצעותם מצילים חיי אדם. חשיפת האמצעי מסכנת חיי אדם, שכן יש בה לגלות משימות, יכולות, דרכי פעולה ואמצעים מסווגים בהם עושה קהילת המודיעין שימוש בזירות השונות". ברמה התיאורטית ניתן לטעון כך בהתייחס לכל דלף של מידע מודיעיני! העובדה שכתב האישום נוקט בניסוח עמום, קרי, החשיפה "יכולה לגרום נזק של ממש" כלומר יש בה פוטנציאל של נזק, ולא בקביעה נחרצת לפיה החשיפה "גרמה לנזק של ממש", מחדדת את הרושם כי המדובר בשולי ביטחון מוקצנים, כמנהג "בית שמאי", כדי להרשים את גורמי מערכת המשפט, על המשתמע מכך. ניסיון העבר ובכלל זה מעורבות בעיסוק בחומרי שלל, מחדדים את התובנה לפיה מאפייני המסמך המודיעיני הספציפי, מקטלגים אותו כמסמך שלל שנשאב ממחשב של בכיר בחמאס. סביר להניח כי במחשב הנוגע בדבר, כמו גם במחשבים אחרים שננטשו מאחור ע''י מחבלי הארגון במנוסתם, נאגרו מסמכים משמעותיים רבים נוספים; דהיינו לפנינו סוג של אוצר מודיעיני, שעיקר חשיבותו בהצגת עובדות ונתונים שהיו נכונים לשעתם.

מסמך שלל - סיווג נמוך באופן יחסי

העובדה שכתב האישום מזכיר את דבר קיומו של המסמך המקורי בשפה הערבית אשר תורגם לעברית לצורך הפצתו, מהווה הוכחה לכך שהמדובר בחומר שלל. זאת ועוד, קרוב לוודאי שסיווגו הגבוה של המסמך כסודי ביותר מתייחס לדרגת הסיווג המקורית של החומר המודיעיני שנקבע ע"י חמאס. ניסיון העבר מוכיח כי למסמכי שלל שתורגמו והופצו במערכת המודיעין, נקבע סיווג נמוך באופן יחסי, כך שמידת רגישותם הייתה פחותה באופן משמעותי. לעתים מזומנות היה עניין מערכתי בשיתוף של שירותי מודיעין זרים במסמכי שלל, ובעיית הסיווג המקורי של המסמכים לא היוותה כל חסם ביטחוני. הפתרון לתעלומת הסיווג החריג שניתן למסמך המודלף טמון ככל הנראה בכללי מידור מיוחדים שהשיתה מערכת הביטחון על חומרי שלל של חמאס, המתייחסים לסוגיית החטופים, ולאו-דווקא מטעמי ביטחון מקורות! במשתמע, המערכת החילה מדיניות מוקפדת, במתכונת של "need to know", באופן שאיפשר לה לשלוט ביד רמה ובאופן סלקטיבי, בניתוב מסמכי שלל הנוגעים למשא-ומתן לעסקת חטופים. חרף המפורט לעיל, לא יהא זה נכון להקל ראש בהתייחסות למעשיהם העברייניים של הנאשמים. נטילת החוק לידיים אינה הדרך הנאותה להתמודדות עם מה שנתפס כקהות חושים של המערכת, ועל כך שומה שיישאו בעונש מרתיע, אך מכאן ועד לייחוס פגיעה מכוונת בביטחון המדינה, פעורה תהום עמוקה.