ארבע שנים נדרשו לבשאר אסד כדי לשוב ולכבוש את חלב, לאחר שנפלה בידי המורדים ב-2012. המורדים כבשו אותה מחדש בתוך פחות מארבעה ימים. צבאו של אסד פשוט נמוג בעיר השנייה בגודלה במדינה, מציין אקונומיסט. קווי החזית במלחמת האזרחים, אשר פרצה ב-2011 וגבתה חצי מיליון הרוגים ו-13 מיליון עקורים, היו קפואים בעיקרם מאז 2020. הכוחות הסוריים הדמוקרטיים, מיליציה כורדית הנתמכת בידי ארה"ב, שלטה בצפון-מזרח המדינה, וכוחות המגובים בידי טורקיה שלטו בנתח מן הצפון-מערב. שאר סוריה נמצאת בידי אסד, בתמיכה רוסיה ואירן. הסכם שברירי בין רוסיה לטורקיה שימר גבולות אלה. לא עוד. את ההתקפה על חלב הוביל ארגון חייאט תחריר א-שאם, לשעבר סניף של אל-קאעידה שהתפצל ב-2017. הצבא הסורי הלאומי – שלמרות שמו הוא שלוח של טורקיה – הצטרף. בדרכם לחלב כבשו המורדים את העיר האסטרטגית סראקיב, לצד הכביש הראשי לדמשק, מה שיקשה על אסד לשגר תגבורת. למרות שהמתקפה באה במפתיע, חייאט התכונן לה במשך שנים עם התמקצעות של כוחותיו ואפילו הקמת בית ספר לקצינים. במתקפה הנוכחית הוא השתמש ביעילות בכטב"מים, הן למעקב והן לתקיפה, והפעיל כוחות מיוחדים לפני הכוח העיקרי. זהו מרחק רב מהכנופיות החמושות שנלחמו באסד לפני עשור, מציין אקונומיסט. העיתוי אינו מקרי. אסד נזקק לסיוע רב כאשר כבש את חלב ב-2016: רוסיה סיפקה אותו מהאוויר, וחיזבאללה העמיד לרשותו אלפי לוחמים, כמו גם כוחות פרו-אירניים אחרים. כעת הוא אינו יכול לצפות לעזרה שכזאת. חיזבאללה הוכה קשות בידי ישראל, רוסיה העבירה חיילים לאוקראינה והיא מתוסכלת מסירובו של אסד להתפייס עם רג'פ טאיפ ארדואן. תגובתה כעת הייתה פרווה לחלוטין: "אנו תומכים בהשלטת סדר בידי הרשויות הסוריות ובהשבת הסדר החוקתי בהקדם האפשרי". קרוב לוודאי שבעלי בריתו של אסד לא ינטשו אותו לחלוטין. לרוסיה יש מטוסי קרב בבסיס חמיימים שליד חוף הים התיכון, אם כי מספרם ירד והם אינם יכולים לספק סיוע בהיקף של לפני עשור. הצבא הסורי נפגע משנים של מלחמה, שחיתות וקריסה כלכלית. לרבים מאנשיו אין מוטיבציה להגן על המשטר, ומכאן הקריסה המהירה של חלב. עם זאת, יש בו יחידות נאמנות שיגנו על דמשק ועל ליבת האזור העלאווי שליד החוף. המשטר כנראה יתמקד כרגע בשימור שלטונו באיזורים אלו במקום במתקפת נגד. מה יקרה הלאה? נראה שטורקיה עודדה את המורדים לתקוף; נותר לראות האם היא תסייע להם להחזיק בשטחים שתפסו. בינתיים יש דיווחים על התנגשויות בין המיליציות הפרו-טורקיות לבין הכורדים, אותם רואה ארדואן כארגון טרור. שאלה נוספת היא כיצד ינהג חייאט בשטחים שכעת בשליטתו. בשנים האחרונות ניסה מנהיגו, אבו מוחמד אל-ג'ולאני, לרכך את התנהגותו. הוא ניהל ממשלת מקצועית למדי וניסה להבטיח לנוצרים ולמיעוטים אחרים שאין להם ממה לחשוש. כאשר נכנסו כוחותיו לחלב, הורה להם אל-ג'ולאני לנהוג באזרחים ובשבויים בצורה אנושית. אבל בתוך הארגון יש קיצוניים רבים ומשמעת מעולם לא הייתה הצד החזק של המורדים. מה שמוביל לנקודה שלישית: האם איזורים אחרים יתקוממו כעת. יש המפנטזים על פתיחת חזית שנייה בדרום המדינה, אך שם יהיה צורך בסיוע מירדן – שממש לא תתלהב ממלחמה בסמוך לגבולה. מכל מקום, נפילתה של חלב היא השפלה לאסד ובעלי בריתו – וגם דוגמה להשלכות שאיש לא יכול היה לצפות לאחר 7 באוקטובר, מסיים אקונומיסט.