אנחנו עומדים בפני תפנית קיצונית למדי בנושא חברות הארנק. אם החקיקה המוצעת תעבור, היא תהיה יותר מורכבת מחוק המיסוי בתנאי אינפלציה. יש בה שתי הוראות מרכזיות. האחת היא הרמת המסך מעל החברה וייחוס ההכנסות לבעל השליטה. השנייה הוא מס נוסף המוטל על הרווחים הלא-מחולקים. המכנה המשותף הוא הכוונה להטיל על רווחים בלתי מחולקים מס מלא כמו המס שחל על היחיד, והטלת מס על אותם רווחים כדי לתמרץ את החברות לחלק אותם. במקום הנוסח הקיים של ההצעה, עדיף היה לדבר המרצה מסוימת של חלוקת הדיבידנד הממוסה תוך הקלת מס מסוימת, וכך רשויות המס יזכו ביותר כסף בפחות מאמץ. אם ייוותר הנוסח כמות שהוא, אין ספק שנראה פגיעה קשה בהשקעות, כי רווחים בלתי מחולקים מושקעים במשק. במקום זה נקבל התחמקויות וכוח אדם שיצטרך לרדוף אחרי בחינת שימוש במונחים שונים בהם נדון להלן, שאינם פשוטים ובמידה רבה מטעים. רשויות המס עשו עבודה יפה בהכנת החקיקה, ועם זאת אין ספק שיש סעיפים שישתנו במהלך החקיקה. סעיף 62א לפקודת מס הכנסה מדבר על חברת מעטים שכל הכנסותיה מועברות ליחיד. בנוסח המוצע הוחלף המונח "בעל מניות מהותי" ב"בעל שליטה". ההבדלים בין המונחים הללו אינם משמעותיים. אולם, ההגדרות הן רחבות ויוצרות מושגים בלתי מוגבלים ובלתי ברורים, ורבים עלולים להיחשב למי שהחוק החדש יחול עליהם, כולל באופן רעיוני (למשל שליטה דרך חברה בעקיפין או שליטה באמצעות כוחות שונים שאינם מניות). כאשר הגוף המשלם נמצא בשליטת הנישום, לא יחול סעיף 62א' והכנסות החברה ימוסו רק במסגרת החברה. כדי להיכלל במסגרת זו נדרשה עד כה שליטה של 10% בחברה המשלמת. בהצעת התיקון הנוכחית הוגדלה רמת השליטה המינימלית הנדרשת ל-50% כאשר המונח "אמצעי שליטה" הוא רחב מאוד. המשמעות היא, שמי שיש לו פחות משיעור זה - לא ייחשב לבעל שליטה, ולכן יחול על אותה חברה מס רגיל. זוהי הוראה מחמירה מאוד שתחול על רבים-רבים. החקיקה גם מוציאה שותפויות מן ההגנה שניתנה להן בעבר. עוד תיקון המחמיר בצורה ניכרת מתייחס להנחה שאם 70% מההכנסות המשולמות לחברה הן ממקור אחד, הרי שבעל השליטה בה הוא שכיר של אותו חברה משלמת. עד כה, אדם נחשב באופן אוטומטי לשכיר רק אם 70% מהכנסותיו נובעות מאותו מקור במשך 30 חודש הנפרס על פני ארבע שנים. הצעת החוק מצמצמת את התקופה במחצית, ולאחר 15 חודש רואים אותו כשכיר בצורה רטרואקטיבית מיום תחילת פעילותו. מספר סעיפים נוגעים לשותפות, בהם מבקש המחוקק לבטל את ההחרגה שניתנה להן ב-2017. הטענה היא ששותף אינו ראוי לצאת מתחולת החוק, ולכן יש לייחס לו חלק מהכנסת חברת המעטים. לפי התיקון, גם נושאי משרה בשותפות ייחשבו כשכירים.

מהי "יגיעה אישית"

המונח הבא בהצעה מטעה למדי: "חברה עתירת יגיעה אישית". בפועל מונח זה כולל את כל ההכנסות למעט כמה מקורות בודדים שהמחוקק מציין. למשל: נקבע שחברת מעטים בעלת מחזור מירבי של 30 מיליון שקל לא תיכלל במסגרת חבות המס בסעיף 62א', אולם בפועל יש להכפיל אותו במספר בעלי המניות – וכך ייתכן שחברה בעלת חמישה בעלי מניות ובעלת מחזור של 150 מיליון שקל תיחשב ל"חברה קטנה" שהמס של היחיד חל עליה. הסעיף השני מדבר על רווחיות שעולה על 25%; הנוסחאות כאן מורכבות, כאשר 75% מהרווחים ימוסו בשיעור של יחיד, וככל שהרווח עולה – יירד חלקם של אחוזי הרווח המוגנים מתוספת המס. מדובר בסעיף חדש לחלוטין ובמס חדש לחלוטין, אשר מרים כמעט ללא הגבלה את המסך בכל חברת מעטים. בפועל, הסעיפים הקודמים שדיברנו עליהם הופכים למיותרים אם הסעיף הזה יוחל. ציפינו לראות בחוק הגדרה של "יגיעה אישית" – אך אין כזאת. למעשה, כתוב שכל הכנסה שאיננה "הכנסה אחרת" היא הכנסה מיגיעה אישית. המשמעות היא, שכל הכנסה אחרת הופכת לשיורית (כגון הכנסות פסיביות), וכל היתר (כגון מכירת מלאי עסקי) – ייחשבו ליגיעה אישית, גם אם הדבר סותר את ההגדרות המוכרות בחקיקה ובפסיקה לגבי המונח "יגיעה אישית" (למשל הפסיקה לגבי הכנסתו של נכה). זוהי מערכת כבדה וחריגה מבחינת הנישום והחישובים מאוד מורכבים. סעיף דרקוני לא פחות הוא ייחוס ההוצאות להכנסות רק לגבי ההכנסות החייבות במס מיגיעה אישית. אנחנו יורדים כאן לרמת ההוצאות שהוצאו בייצור אותה הכנסה, וכאן יכולה לבוא טענה שההוצאות יכולות לשמש גם להכנסה אחרת, ואז יש לפצל אותן בין ההכנסות.