במאמר רווי צער ספד היום נחום ברנע ב-ynet, לתנועת המחאה שביטאה מאז ראשית 2023 את הדרה של החברה הישראלית, אבל המלחמה שנכפתה על-ידי חמאס וחיזבאללה כיבתה את אש הנהוגות. עתה נותרה המחאה ללא אמונה, כתב ברנע בטיעון המצריך דיון בכובד ראש. בלעדיה אין מחאה מצליחה מול שלטון. ואני מוסיף, מול שלטון כה אלים. ייתכן שהערכת המצב שלו נכונה, אבל לא בהכרח, לא לפני "קומו תועי מדבר" כלשונו של חיים נחמן ביאליק. הביביזם (ועימו הקואליציה) מבוסס על ארבעה מרכיבים: ציניים רדופי תאוות שלטון עם יסוד בולט של נטייה פלילית ומכונת רעל; נבערים מדעת - ולא במקרה הממשלה הזאת אינה מעודדת את תומכיה לפנות אל ההשכלה הגבוהה; משיחיים - אלה בעיקר רואים בביביזם שלב מעבר בדרכם אל מדינת ההלכה; ותמימים, ולא מדעת. אלה המרכיבים אשר תמכו במשיחי השקר שבתי צבי ויעקב פרנק, והם האיטלקים אשר נהו אחרי בניטו מוסוליני, ואין הם יחידים אבל אעצור בהם. אין להם מעצור מוסרי. די להבחין מה הם עושים עתה לרמטכ"ל הרצי הלוי ולרונן בר שעה שהאחראי העיקרי לחולשת ישראל ב-7 באוקטובר הוא בנימין נתניהו. גם ברנע מכיר בכך שעלה בידי המחאה הדמוקרטית לעצור לשנה את חורשי המזימות שבראשם נתניהו ועימו יריב לוין ושמחה רוטמן וטלי גוטליב, שלא לדבר על איתמר בן-גביר ובצלאל סמוטריץ.' ומה הלאה? המערכה מתנהלת בכמה מישורים רבי חשיבות: - השתמטות החרדים משירות בצה"ל. - ריסוק עצמאותה של המערכת המשפטית בהנהגתו של מלאך החבלה יריב לוין; - הפעילות האינטנסיבית של פאשיסט מסוכן כשלמה קרעי להדיח את היועצת המשפטית המעולה גלי בהרב-מיארה, ובתוך כך למוסס את המשפט הפלילי בו מככב כנאשם ראשי נתניהו. (הסדרה של עומרי אסנהיים על המו"לים שבה ומאשרת מי הוא.) - שאננות נפשעת שהוביל במכוון נתניהו באשר לעסקת שחרור החטופים. - הגבלת חופש הביטוי שהוא תנאי לקיום מדינה דמוקרטית. על מה שעושה עתה קרעי צריך להגיב מיד בהקמת גלי צה"ל בלב ים מחוץ למים הטריטוריאליים של ישראל. יש מספיק כסף ליברלי ודמוקרטי בארץ ובעולם לעשות כן. (זיכרו את אייבי נתן). - סכנה חמורה, שתוצאותיה יהיו קרובות לתבוסה במלחמה אלימה, שהממשלה הזאת עומדת להפוך את האקדמיה הישראלית לא רק למצורעת בעולם, וזה שבר גדול, אלא למשהו כמו אוניברסיטת גטינגן אחרי שהפרופסורים היהודים יצאו ממנה בשנות ה-30'. היתרון הישראלי על פני סביבה עויינת מבוסס באורח מכריע על כוחות הביטחון ועל האקדמיה. הנבערים מדעת לעולם לא יבינו זאת. לנתניהו לא איכפת. בניגוד לפסימיזם אני משוכנע כי המחאה תחזור גם אם נתניהו יביים מלחמה. (הנוכחית - מוצדקת. לא זו שהוא יוזם על-ידי הסיפוח הזוחל בעזה.) אחד מן המרכיבים הללו יצית את להבת האור מול האש הזרה של הממשלה הזאת. ראוי לזכור כי הזדון טרם העביר בהצלחה אף לא אחת ממזימותיו המרכזיות. אך כשזה יקרה, ואם נגייס עזרה מבית ומחו"ל, נחזור אל עצמנו. חיים גורי כתב זאת יפה מכולם: "עוד נשוב ניפגש. נחזור כפרחים אדומים, תכירונו מיד. זו "מחלקת ההר" האילמת. אז נפרח. עת תידום בהרים זעקת ירייה אחרונה." להתראות בשש אחרי המלחמה בקפלן.